Ha Lachma Anya: Elegance and Poverty

Like this Bread of Poverty:

Celebrating Passover with Elegance

Rabbi Bondi begins by discussing the elegance with which we should celebrate Passover: our best dishes and utensils, our finest clothes. This stands in stark contrast to the words with which we begin the Haggadah: This is the bread of poverty. The fine utensils remind us of how Israel plundered the Egyptians before leaving Egypt. If we follow it back even farther, it is also a painful reminder of how the Egyptians enslaved and robbed the Israelites in the first place. The story of Israel’s subjugation as recorded in this commentary sets the stage for the story of Israel’s redemption. It is also a not so veiled commentary about assimilation in nineteenth century Germany.

טעם שאנחנו משתמשים בליל זה בכלי כסף וזהב ושמלות מכובדים איש איש כברכתו נוכל לומר הטעם הא' מחמת שאנו מראין שיצאנו כבני מלכים על שהוציאנו בלילה הזה לחירות והמלכים משתמשין בכלים מכלים שונים גם אנחנו לזכרון זה אנו עושים כן

וטעם הב' שאנחנו מודים ומשבחים לאבינו שבשמים שכמו שבמצרים היו להם לישראל כלי כסף וכלי זהב ובגדים מה ששאלו ממצרים כן גם עתה ברחמיו לא עזבונו ויחון אותנו לפליטה גם  בגלותינו לא השפילנו עד עפר  ולזכור ע"י זה מה שקיים לאבותינו ואחרי כן יצאו ברכוש גדול בצאת ישראל ממצרים

אך לא יזכר ולא יפקד ח"ו מזה רוח גבוה לאמר כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה רק אדרבא יותר מאשר ברכו ד' בהון עתק ורכוש רב יותר יהי'לבנו חרד בקרבנו להתבונן על כל הטוב אשר גמלנו אשר היא רק מצד החסד מטובו י"ת ולא מצד מעשינו הטובים רק על דרך וחנותי את אשר אחון ולזה יתאמץ כל אחד ואחד ג "כ לעשות הישר והטוב ולהדבק בדרכיו ומזה אנחנו מזכירים את יציאת מצרים שרחם אותנו להקימנו מעפר ולהעשירם־ כהבטחתו לאאע"ה וקיים בהם כמו  שנאמר וינללו את מצרים.

ואל תתמה הלא הקב"ה שונא גזל והאיך צוה להם  אם שינצלו את מצרים הא אפילו גזל עכו"ם אסור.

וי''ל הטעם שזהו העשירות אשר לקחו ממצרים איננו מספיק אפילו כהנה וכהנה כפלים לשלם את קושי השעבוד שעבדו ישראל ששים רבוא הגברים רד"ו שנה ומכש''כ לדברי האומר במ"ר ע"פ וחמושים עלו אחד מחמשים או אחד מחמש מאות וי"מ הטעם כי כל הכסף אשר לקחו ממצרים הוא הכסף של ישראל עצמן אשר גזלו המצריים מישראל כדמצינו במדרשים שונים באגדת בבלי וירושלמי.

ובתחילה אציג לפניך מה דאיתא במדרש רבה שמות פ"א וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא. ובני ישראל פרו וישרצו ששה בכרס אחד ויש אומרים י"ב ויש אומרים ששים בכרס אחד ואז היו בני ישראל חשובים גדולים ועשירים במצרים מהירושה ממה שבץ יוסף הצדיק בעת מלכות והשדות והכרמים של מצרים וכל כסף וזהב ממצרים ואף שנתן לאוצר פרעה הרבה מאוד מ''מ גם לו גם לפרעה היה רב למאוד ומזה העשיר מאוד וצוה להעביר העם מעיר לעיר לזכרון שאין למצרים עוד חלק בארץ ומאז הסיר חרפה מישראל שלא יהיו קורים אוחם גולים.

ומעת הזאת היו המצריים וישראל הכל שווין בחירותם אך אחר שהיו שוים בחירות כמו מצרים  ולישראל היה עשירות רב והוטב להם בכל מיני הטבה, אז וירם לבבם וישכח ישראל שהם בני אברהם יצחק ויעקב ועשו כמעשה מצרים והלכו בחוקתיהם כדי שיהיו שוין לגמרי למצרים (מדרש רבה שמות) ואמרו נהיה כמצרים והפרו ברית מילה

ומה עשה הקב"ה הפך את לבב מצרים נגד ישראל ומאוהב ישראל נהפכו לשנאי ישראל והיו בעיניהם כקוצים ומאז היו רוצים לחדש עליהם גזירות הה"ד ויקם מלך חדש למה חדש והלא פרעה עצמו היה אלא שאמרו  המצריים לפרעה בא וכזדווג לאומה זו אמר להם שוטים אחם, אלולי יוסף לא הייתם חיים עד עכשיו, משלהם אנו אוכלים. כיון שלא שמע להם הורידוהו מכסאו ג' חדשים עד שאמר להם כל מה שאתם רוציםהריני עמכם והשיבו אותו על כסא מלכותו. לפיכן כתוב ויקם מלן חרש שנהפך לאיש אחר ומעתה והלאה כדי שיהיה מרוצה לעם היה ומראה שנאתו לישראל יותר מכל עמו הה''ד ויאמר אל עמו הוא

התחיל בעצה תחילה ויאמר הבה נתחכמה איך נשעבדם, אחת לאחת בחכמה עד שבאים לירידה  תחתונה ועוד הבה נתחכמה כמה היא עולה כוחן של ישראל כדי להודיע כמה קשי העבודה הצריכה להם להשתעבדם להשתבר את כל כחן ולהחליש אח גבורתם עד למאוד שלא יהיה נוסף עלינו כי תקראנה מלחמה וכדי ליבש אח ליחוחם שלא יהיו ראויים להוליד עוד  ולהמעיטם ולא להרבותם.

ואז התיעץ עם המצרים מאחר שידוע להם שישראל רוצים ואומרים נהיה כמצרים והלכו בחוקתיהם וכל מה שהמה עושים גם ישראל עושים בכל רצונם על כן נתחכמה לבנות ערים בצורות ואמרו כל גדולים במצרים צריכין לסייע בבנינים ומסדרין גדודי חיילות חיילות בלע"ז נקרא (בוי לעגיאנען) וגם פרעה עצמו תלה מלבן על צוארו וגם מישראל בוחרין לסייע הבנין וכל ישראל רואים כל גדולי מצרים אפילו פרעה עצמו עוסק בבנין אז באים כולם ומסייעים בשמחה וטוב לב ועובדים בכל כחן כדי להשוות עצמן עם המצריים ולהראות שהמה שלמים אתם ועודפים בעבודתם על המצריים והמצריים משבחים את עבודתם בשביל שעובדים הרבה ביום אחד וע"י זאת ראו המצריים כמה וכמה סכום הלבנים שיכולים לעשות ביום כשהם עושים בטוב לב.

ואח"כ פורשים המצריים מהם ונשמטים מהם אחד אחד אח"כ גזרו על ישראל שכל מה שעשו ביום ראשון הישראלים כמספר וכסכום יהיו עושים כנגדן כל הימים באין מחקור ולא יעדרו דבר מהסכום הראשון ככה יעשו מדי יום יום וזאת היתה עבודת פרך כי אינו דומה מי שיש פת בסלו למי שאין לו פת בסלו ההד"כ ויעבידו בפרך בתחילה בפה רך ולבסוף בפרך

ואחר שהתחיל לגזור גזרו גזירה אחר גזירה גזירה אחרונה קשה משל ראשונה וגזרו מעתה יהיו ישראל לעבדים ואמרו מה שקנה עבד קנה רבו ונלקח מהם כל כסף וזהב שלהם וכל מה שהיה לישראל הם היו מנצלים אותם כדי שיהיו ישראל עניים גדולים וצריכים לעבוד להם בע"כ כד  להחיות אך את נפשם לפי שאין להם מה לאכול אם לא קבלו ממצרים מדי יום ביומו פרוסת לחם

ועבור זה הפרוסה היו צריכין לעבוד כל היום ולזכרון זאת תקנו חז"ל להתחיל יציאת מצרים בפסקא כהא לחמא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים.

Translation:

Here is the reason we use fine utensils and clothing at the Seder, each according to his ability. The first reason: To show that we left Egypt like royalty on this night on the journey to freedom. Just as royalty uses the finest utensils as befits a king (Esther 1:7), so we do the same as a commemoration of the Exodus.

The second reason: This is how we give thanks and praise to our Father in Heaven. Our ancestors had utensils of silver and gold as well as fine clothing that they took from the Egyptians before leaving Egypt. So, too, we use fine utensils as we celebrate the Passover. This is our way of showing that God has not abandoned us and has had compassion upon us even in this time of exile.  It is also a reminder of the promise (which God made to Abraham) in Scripture: "Afterwards they will go forth (from Egypt) with great wealth." (Gen 15:14).

One shouldn’t become haughty and think, as a result of this blessing, that, "My own power and the strength of my hand have won this wealth for me." (Deut. 8:17) Just the opposite! The more God blesses a person with wealth and possessions, the more he should tremble, realizing that one received these gifts as a result of God's graciousness and not because of one's good deeds. Rather, he has received them because "the grace that I have granted and the compassion that I have shown you." (Ex. 33:19) With this in mind, each person should make an effort to act properly and to cleave to God's ways. We are reminded that God showed compassion to us during the Exodus from Egypt; he lifted us up from the dust and enriched us according to the promise He made to our father, Abraham, and fulfilled the promise, "Afterwards they went forth with great wealth," (Gen 15:14) 

One shouldn’t be surprised, (saying): "Doesn’t God hate robbery? How could he command the people to plunder Egypt? Even stealing from a non-Jew is prohibited!

(The plunder taken from Egypt was reparations.) the wealth that the Israelites took was not even enough to repay the Israelites for the labor performed by 600,000 Israelite men who were subjugated for 210 years. Even if the amount had been doubled it would not be enough! This is all the more the case when one considers the loss of life. The Torah says Israel went forth from Egypt chamushim. (Exodus 13:18)[1] Some say chamuchim means that only one in fifty of the Israelites went forth from Egypt and others say that it means that only one in five hundred. (The others died serving the Egyptians.) Others claim that all the silver and gold that they took from the Egyptians actually was originally theirs; the Egyptians had stolen it from them, as we shall see based on the Babylonian and Jerusalem Talmud, and Exodus Rabbah.

I will now present the story of Israel's enslavement. In Exodus Ch. 1 we learn: "Joseph died and all his brothers and all that generation. But the Israelites were fertile and prolific; they multiplied and increased very, very, greatly, so that the land was filled with them. (Ex. 1:6-7) The Midrash says that six came forth from each womb; others say, sixty.[2] The Israelites became wealthy and influential members of Egyptian society as a result of the inheritance they received from Joseph. Joseph amassed vineyards and fields as well as silver and gold during his tenure as a leader. Even though he filled Pharaoh's treasury, he also acquired great wealth. He also made the Egyptians to move from city to city so that they would not forget that the land did not belong to them. By doing this, the Egyptians could not call the Israelites exiles since everyone was exiled from their homes. Thus, Joseph removed the disgrace from the Israelites who had been outsiders and exiles.[3]

During this time the Egyptians and the Israelites had equal rights. The Israelites, however, were wealthier than their neighbors. They became haughty and soon forgot that they were the children of Abraham, Isaac, and Jacob. They began to follow the practices of the Egyptians and to observe their statutes so that Israel would be seen as completely the same as everyone else. They even abandoned the covenant of circumcision!

What did the Holy One do? God turned the hearts of the Egyptians against the Israelites. From lovers of Israel, the Egyptians became haters of Israel. Israel was a thorn in their side. As a result, the Egyptians wanted to make decrees against the Israelites.

Scripture says, "A new king arose." Wasn’t this the same Pharaoh as before? When the Egyptians told Pharaoh to harm to the Israelites, he said to them: "You are fools! Were it not for Joseph, none of you would be alive today. We are eating his food!”

When Pharaoh refused to heed them, they removed him from his royal position for three months until he said: "All that you want I will do." Only then did they return him to the throne. That is why the Torah says, "A new king arose." From then on Pharaoh became a different man, doing whatever pleased his people. He showed even greater hatred against Israel than the other Egyptians, as it is written: He said to his people…" He began by offering advice: "Let us deal wisely…" We must subjugate them step by step until they are completely beneath our control.”  

Another interpretation of "And he said: Let us deal wisely …" “Let us figure out where their strength comes from so we can subjugate them and eviscerate their might completely. In that way they will never be able to rise up against us and join our enemies. Also we must weaken them so that they stop having children; they will shrink in numbers and not increase.”

When they realized how much the Israelites wanted to be just like the Egyptians, Pharaoh took counsel with his people. They saw that whatever the Egyptians did, the Israelites copied with all their might. Therefore, the Egyptians decided to build fortified cities. They announced that all the important people in Egypt should help in this building project. They organized the people into platoons of soldiers. Even Pharaoh hung a brick around his neck and volunteered to help out in the building project. When the Israelites saw this, they came forward and joyfully joined in. They worked with all their might in order to be just like their neighbors and to show that they were they were one with them. The Egyptians praised them for their efforts on the first day. In this way the Egyptians saw how much the Israelites were able to accomplish.

After that the Egyptians separated themselves from the Israelites one by one and decreed that the Israelites had to do the same amount of work every day. They did allow the quota of bricks to be diminished. It was truly ruthless labor (parekh)…On the first day the Egyptians convinced them to do the work with ‘a soft tongue’ (peh rakh), but in the end it turned out to be a pretext for ruthless labor (parekh).

The Egyptians then passed decrees against the Israelites, each more difficult than the one before. They decreed that since the Israel were now their slaves, anything the Israelites owned now belonged to their Egyptian masters. They took all their silver and gold and possessions so that the Israelites became impoverished. Now they had nothing to eat except what the Egyptians gave them each day. The people of Israel had to work each day for a piece of bread. They had to work hard just to stay alive. It is in remembrance of this that the sages decreed that we should begin the Seder by saying, "This is like the bread of poverty which our ancestors ate in the land of Egypt."

Commentary:

Rabbi Bondi, drawing classic rabbinic Midrash, turns the story enslavement of the Israelites in Egypt into a diatribe against assimilation.  Remember that Rabbi Bondi is writing this commentary at the end of the nineteenth century in Germany at a time of wide spread assimilation. He has watched with alarm as the Reform Judaism has more and more influence over his community.  The Israelites ( as well as his co-religionists) desperately want to be accepted by their neighbors. They are willing to follow their customs and laws of their neighbors to show their unity with the Egyptians/Germans.  They are even willing to give up the practice of Brit Milah, circumcision in the interest of being like their neighbors. For this, God punishes the people of Israel. The Holy One turns the neighbor’s collegiality into animosity. No doubt, Rabbi Bondi was aware that the harder his coreligionists tried to assimilate into European society, the more their neighbors held them in low regard. In the story of the Exodus, what happens as a result of this? The Egyptians use this ‘weakness’ as a means of persecuting the Israelites.    

---

[1] The verse says "Now the Israelites went up armed (chamushim) from the land of Egypt." The sages understood this term differently. Chamishim means fifty.

[2] The verse from Exodus contains six words describing how prolific the Israelites were; the midrash takes this as proof that each woman gave birth to sextuplets. But even that is not enough. One opinion states that they gave birth to sixty children each time they went into a labor, comparing the women to scorpions which birth seventy young at a time. The word vayishritzu, they were prolific, comes from the same root as sheretz, which is used to describing creeping creatures and insects.

[3] See BT Chullin 60b