the Wise Child Asks About the Oral Law

The Chacham Asks About the Oral Torah

Even though Rabbi Bondi has already offered a comprehensive explanation of the Midrash concerning the four children, he now returns and visits the text of each one separately, offering other interpretations of the text. This is not at all based on the four rabbis interpretation we have already seen. Rabbi Bondi believes that the Torah has seventy faces  and that there is more than one truth in Torah even when the "truths" contradict one another. The issue here is not so much that these different interpretations are contradictory as they are parallel interpretations that stand side by side.

ויש לעיין וכי שייך בן חכם שישאל על מה שכתוב בפירוש בתורה נייתי ספר ונחזה העדות והחקים והמשפטים וגם למה דקדק בלשונו לומר אתכם ולא אמר אותנו ואין לומר לפי שלא הי' שם בשעת הצווי הלא התור' היא ניהנ' ונכחב' לאבותינו ולנו עד עולם נמצא הציווי גם לנו היה והיה יותר טוב לכתוב בלשון אותנו ולא בלשון אתכם שלא יהי' פתחון פה לבע''ד לאמר כי גם החכם הוציא עצמו מן הכלל, ועוד קשה הא לשאר הג' בנים ישיב מקרא שכתוב בתורה יבתשובתו להחכם הניח הקרא דעבדים היינו והשיב לו ממתניתין אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן ונראה לתרץ דעיקר כוונת שאלת החכם על תורה שבע"פ היא הקבלה אשר קבל משה רבינו ע"ה מפי הגבורה ומסרה ליהושע איש מפי איש כי החכם בוודאי למד תורה שבכתב ועדיין אינו יודע הקבלה כי עדיין לא קבל מהתורה שבע"פ וזהו שאלתו במכוון מה העדות והחקים והמשפטים וכדי שלא תטעה בכוונת שאלתו שהוא שואל על העדות והחקים הכתובים בפירוש בתורה לכן הוסיף בשאלתו ואמר אשר צוה י''א אתכם היינו הצווי אשר מוטל עליכם ללמד את בניכם הקבלה שקבלתם ההלכות בע"פ וע"ז היה שאלת בן החכם אשר צוה י"א אתכם דווקא שתלמדו לבניכם מה שקבלתם מאביכם ומאבותיכם והיינו תושבע''פ ואף אתה אמור לו תשובה כפי שאלתו היינו ג"כ התשובה יהי' מצד הקבלה מחז"ל כי מה שהוזכר בתורה שבכתב בפירוש הרי כבר ידע ולא שאל מעולם ע''ז רק שתודיע לו ההלכות לכן אמור לו כהלכות ה פסח אין מפטירין וכו' והיינו טעמא ג''כ שבעהג"ד תפס דווקא ההלכה זאת דאין מפטירין מחמת שהחכם שאל על הג' מיני מצות עדות חקים ומשפטים ואתה רוצה להודיע לו שלש אלה על בוריו מצד הקבלה לכן תפס לו זאת ההלכה כי בה נכלל כל הג ' חלקי חילוקי מצות כי הטעם ראשון דאין מפטירין שלא יפיג טעם  הפסח וטעם המצה שהם מצות העדות. וטעם השני כמפורש בירושלמי משוס הכי נאכל על השובע כדי שלא יבוא לידי שבירת עצם שהיא המצות חקים והתשובה עצמ' אשר השיב לבן השואל היא נכלל' במצו' משפטים כי זה המצוה שצריך ללמד לבניו הוא ג''כ ממצות שכליות שנקראת משפטים:

Translation

The passage regarding the chacham needs further analysis. Since the wise one asked about something explicitly written in the Torah, why not just bring him the Torah and show him the testimonies, statutes and judgments. 

Further, why does he say "commanded YOU," rather than "commanded us." One can't argue that he said "YOU" because he wasn’t present at the time when the Torah was given. The Torah was written and given to our ancestors and to us for all time; therefore the commandments were addressed to everyone, including the chacham. It would have been better for the verse to say, "Which Lord our God commanded US." That way no one could accuse the chacham of removing himself from the community. 

Further, in the case of the other three children, the answer that is given in the Haggadah is taken from scripture, while in the case of the wise child, the scriptural answer, "We were slaves to Pharaoh," is left out and instead we answer is taken from the Mishnah, "One should not eat anything after the Afikomen." 

It seems that the wise child's answer wished to ask about the Oral Torah (Torah sh'baal peh) and the traditions which Moses received from God and passed on to Joshua by word of mouth. The wise child certainly knows the Written Torah but he hasn’t learned all of the oral traditions. This is his intention in asking: "What is the meaning of these testimonies, statutes and judgments?" To make it clear that he is not asking about things explicitly written in the Torah, he adds, "Which the Lord our God commanded you,"  that is, those commandments that were placed upon you to teach your children which you received orally. The wise child is saying, "Teach me the things that you received from your ancestors that were part of the Oral Torah." You must give him an answer that is appropriate with the intention of his question. The answer should come from tradition and not the explicit writings of the Torah: "One should not eat anything after the Afikomen." The author of the Haggadah chose this particular law because the wise child asked about the three types of mitzvot and it is possible to illustrate all three types of commandments in this law. Testimonies: the reason we don’t eat anything after the Afikomen is so the taste of the Pesah will not be adulterated and the taste of the matzah will remain with us as a reminder. Statutes: as explained elsewhere, it is necessary to eat the Passover offering when one has been satiated by the rest of the meal so that you don’t break the bones of the offering. This law from the Torah is a statute. Judgments: Answering the child's questions falls into the category of Mishpatim, judgments, or rational commandments.

Explanation:

If this child is "wise" why is it necessary for him to ask questions about "testimonies, statutes, and judgments that are explicitly stated in the Torah? He can simply read open a chumash and find the answers for himself.  Rabbi Bondi suggests that the wise child is asking about the traditions that were passed on from Sinai orally, and were not written down. Since he was not there he approaches his elders and asks them to teach him the tradition that he cannot find the answer for himself. He then suggest that the law of the Afikomen touches on all three of these categories. By the way the statement, "One may not eat after the Afikomen," is the final statement in the Mishnah in the tractate, Pesahim. As the quintessential work of the oral law, it is the perfect work for the elder to quote when teaching him the Torah sh'bal peh. By asking about the oral law and answering with this Mishnah, the wise child shows his acceptance of rabbinic tradition - something that was rejected by Reform Jews during the late nineteenth century.