The
Four Types of Rabbis
This may be the most interesting passage in
Rabbi Bondi's commentary. It certainly says a lot about the world in which he
lived and the world in which we live as well. The four children are not
children at all, according to Rabbi Bondi. They are four types of preachers or rabbis
addressing their congregations. Each begins his sermon with a prayer (Baruch
haMakom) and each delivers as message. According
to Rabbi Bondi, each one belongs to a different kat, a sect or a denomination.
It doesn’t take a lot of imagination to realize that Rabbi Bondi is speaking
about Orthodoxy, Reform and the nascent Conservative movements. The fourth
speaker is not a rabbi but a well (but secularly) educated person who assumes
the leadership of his congregation based on his general knowledge rather than
his Jewish knowledge.
ברוך המקום וגו' עד יכול מר"ח ת''ל ביום ההוא, כמה קושיות יש על מאמר הגדה
זו א המשך ברוך הוא כנגד ד' בנים איך
שייך זה לזה ב מה הוא מיותר הרי יכול לומר בקיצור חכם אומר
רשע אומר תם אומר ג למה השיב לחכם
דווקא מצוה זו אין מפטירין וכו' שהיא הקל בכל מצות הלכות פסח ד תשובת לבן הרשע לי ולא לו אלו היה שם לא הי' נגאל מנין לו זאת גם
אנחנו במצרים עע''ג היינו אפ''ה גאלנו בתשובה וממילא גם זה הרשע אלו הי' שם בתוך
צרת השעבוד במצרים היה ג"כ נגאל בתשובה ה
בשאלת תם מה זאת למה סתם כך את דבריו שאי אפשר ע''י זאת להבין את כוונתו למה לא
מפרש כוונתו כמו בשאר בנים. ו אמאי
פתח לשאינו יודע לשאול דווקא הקרא והגדת לבנך וגו' ועוד קושיית של"ה לאמר היא מיותרת בהאי קרא והגדת לבנך
וגו' וגם על הלימוד יכול מר''ח עד בעבור זה הקשו העולם ביום ההוא מיותר לפי שכבר
כתוב 'בעבור זה'בשעה שיש מצה ומרור מונחים
לפניך א"כ למה לי ביום ההוא.
וליישב כל
קושיית הנ"ל נראה לי דבעהג"ד מרמז ברוך המקום וגו' ד' פעמים ברוך כנגד
ד' בנים בני דיעה דברה תורה ר"ל שהם דרשנים ודורשים להמוני עם מה דברי תורה
ומוסר (ובלע"ז נקראים פרעדינער) ופותחים כולם בפתיחה בתפילה וברכה ושבח להש''י
ודורשים הללו אף שיודעים לדרש וכולם פותחים הפתיחה קודם הדרשה בתפילה ושבח
לשי"ת אפ"ה אין לסמוך עליהם שצדיקים גמורים המה כי גם בהם יש ד' כתות
אחד חכם ואחד רשע ואחד תם ואחד שאינו ידוע לשאול. ר"ל צדיקים, בינונים,
רשעים, וכת שלא יודעים מאומה כמו בהמוני עם , ואם אתה רוצה להבחין' מי החכם והצדיק
ומי הרשע ומי התם ומי שאינו יודע לשאול בשביל שתדע מי לקרב ומי לרחק הוי יודע אשר
רק תיבה אחד והיא תיבת "מה"
מספיק להבין תוכן לבב הדרשן כי יש כמה פסוקים בתורה אשר כתוב בהם "מה"
ורק " מה" וזה שואל י"א מעמך כי
אם ליראה ועתה מי בהם הבוחר (טעקסט) "מה" לדבר תורה ויראה והוא דורש
גם במצות בין אדם למקום גם במצות בין אדם לחברו הוא צדיק וחכם וזה שאמר בעה"ג
חכם "מה" הוא אומר ר"ל איזה " מה" הוא אומר ולפי שהחכם
צדיק גמור לא רוצה לדרוש בדברים שבין אדם לחבירו בלבד, אלא שדורש גם בדברים שבין
אדם למקום ע"כ בוחר הקרא " מה" העדות והחקים והמשפטים ודורש מכולם. הן ממצות
עדות כמצות שבת ומקראי קודש, ציצית ותפילין ודומה להן שהן עדות כי יש אלוה בעולם
בורא ומחדש כרצונו. הן ממצות משפטים שהמה מצות שכליות כגון דברים שבין אדם לחבירו
כמשפטי גניבה גזילה ורציחה אהבת רעים וכיוצא בהן והן ממצות חקים כבשר בחלב שעטנז
גלוח בתער ופרה אדומה ואכילת חזיר והדומ' להן. ומתוך דרשותיו הוא ניכר שהוא צדיק
גמור ועליו חנא במתניתין הוי שותה בצמא את דבריהם והוי מתאבק בעפר רגליהם ושואל לו
כל הדינים וזאת מרמז: ואף אתה אמור לו כהלכות הפסח ר"ל שישא ויתן עמו ושואל
לו כל דיני פסח אפילו הקלה שבמצות הפסח כגון אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן יוכל
לשאל לו לישא וליתן עמו כי צדיק כזה מדריך לך בוודאי בדרך הישר שהרי מלא יראה
פנימית ואין פוטר את עצמו אפילו ממצוה קלה שבקלות אם אין לו שורש ועיקר להפטר ממנה
ע''כ יוכל לשאול לו אפי' על המצוה קלה אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן.
רשע איזה "מה" הוא אומר לבחור לו עיקר
הדרשה שקורין
(בלע''ז טעקסט) והביא הקרא מה העבודה הזאת לכם ר"ל לכם היא השאלה מה היא
העבודה הזאת ולא לו כי הוא בעצמו לא קיים את העבודה הזאת כבר כמה שנים אבל אתם
עדיין עושין את המצות אפילו בזמנינו אתם מקיימים מצות מצה מרור וסיפור הגדה וכדומה
להם מה העבודה הזאת לכם, ולפי שהוציא עצמו מן הכלל בפרהסיא בדרשותיו כפר בעיקר
ולרשע כזה לא יעלה על דעתך להתחבר עמו ולהשיב לו בויכוח ולנצח אותו כדי להחזירו
למוטב ואדרבא יוכל להיות להיפך שיפתה את לבך למינות כי זה עיקר ותכלית כוונתו. אלא
ואף אתה הקהה את שיניו והרחק ממנו כדי שלא יכול לדבר אליך שום דבר מדרש המינות
ואמור לו בעבור זה עשה ד ' לי בצאתי ממצרים לי ולא לו כי הוא רוצה להחטיא את הרבים
בדרשותיו ואין מספיקין בידו לעשות תשובה בשלמא אנו נגאלנו אע"פ שהיינו רעים
לעצמינו בחטא ע"ז. אך לא היי כוונתינו ח"ו להכעיס או לפתות אחרים לעבור
את רצונו ע''כ כשזכינו אח''כ לשוב בתשונה שלימה לפני המקום ית"ש רחם עלינו
והוציאנו משם אבל אתה כוונתך להחטיא הרבים ואין מיספיקין כו' ע"כ אלו היו שם
לא הי' נגאל.
תם איזה "מה" , הוא אומר לבחור לעיקר הדרשה שקורין (בלע''ז טעקסט) ואיזה קרא הוא בוחר
בדרשתיו מה זאת בשביל שהוא מבולבל בדעתו ומספקא לי' 'לאיזה צד יפנה לימין או לשמאל
ע"כ סתם דבריו בדרשתו ואומר מה זאת ע"י
התיבה זאת לא יוכלו לעמוד על אמיתת כוונתו הכת שמאל יוכלו לדרוש בדבריו ככונת
הרשע שאומר ג"כ זאת מה העבודה הזאת לכם וכת הימין יוכל לדרוש בדבריו שרוצה
לפרש התורה דנקרא זאת כדכתיב וזאת התורה ודורש זה מוטל עליך לקרבו כיון שהוא בעצמו
ובדעתו מסופק בחקירת אמונתינו ובוודאי כוונתו היא לנטות לצד החזקה שידם על העליונה
ע"כ מדבר על לבו כאלו הוא מצדינו צד הימין ואמור לו אני ואתה מכת החזקה ולכן
ואמרת אליו הקרא בחזק יד הוציאנו ד' ממצרים ר''ל גם אתה אלו היית שם היית נגאל
וע"י דברים האלה מתקרב בך ואי אפשר לו להעיז אח''כ לפנות ממך ובקל יעשה תשובה
בלבו על הספיקות שהיו בדעתו עד עכשיו ויפנה בכל לבו לעיקר אמונתינו שהוא תורה
שבכתב ותורה שבע"פ.
ושאינו יודע לשאול זאת היא כת הרביעי שאינם יודעים בין ימין ושמאל. שהי' על ישיבה
שקורין (אוניפערזיטעט) לחקור וללמד בדברים חצונים ולא יליף אות אמת מתורתינו
הקדושה וממש שלא יודע להתפלל ואפ"ה מתאווה להשתמש בתגא ולהנהיג ברבבנות וכשבא
לדרוש ברבים וצריך לקרבך לצורך עצמו להתלמד ממך קצת ד''ת מענינא דיומא ובזה
בע"כ את פתח לו מיד במצות שבין אדם למקום כמ"ש והגדת לבנך ביום ההוא
ר"ל תיכף ומיד כשבא מאוניפערסיטעט להנהינ ברבנות ולדרוש להמון עם אז והגדת
לבנך ביום ההוא לאמר להמוני עם בדרשה בעבור זה בשעה שיש מצה ומרור ר"ל לדרוש
ברבים במצות שבינם למקום, מצה ומרור וספור הגדה וגם ללמדו מיד תורה שבע''פ יכול
מר''ח ת"ל ביום ההוא וגו' מצה ומרור מונחים עד בשעה שיש מומ"מ לפניך אבל
הדברים שבין אדם לחברו לדרוש בהם זאת כבר ידוע לו מאוניפערזיטעט רק אתה מחוייב
ללמדו המצות שבינו למקום.
There are a number of
questions which arise in this passage dealing with the 'four children' in the Haggadah:
1.
How
is the beginning of this passage "Praised is the omnipresent" connected with the continuation of the
passage, the four children?
2.
In
the introduction to each of the four children the word hu, is used: chacham mah hu omer, "The wise
child, what does he (hu) say, rasha mah
hu omer, the wicked child, what does he (hu) say, etc. The word hu
is superfluous in Hebrew grammar. It could have said: chacham, mah omer, rasha, mah omer, and so on. Why does this word
appear in the text?
3.
Why
does the Haggadah answer the wise
child with the commandment, "Don’t eat after the Afikomen?" Isn't this the easiest of all the mitzvot to
fulfill of the laws of Passover?
4.
From
where does the Haggadah deduce the
response to the wicked child: "To me, and not to you; had he been in Egypt,
he wouldn’t have been redeemed ." We were also in Egypt and we were also
idolaters, but we were redeemed from Egypt through repentance. If the wicked
child had been present for the suffering of slavery he might have also been
redeemed through repentance.
5.
The
simple child's asks, "What is this?" Why is his question generic so
that we cannot know what his intentions are in asking about the Seder, as we can know with the other
children?
6.
Why
do we answer the child who does not know how to ask by interpreting the verse,
"You shall tell your child on that day?"
7.
Furthermore,
there are other questions about the verse with which we answer the child who doesn’t
know how to ask, "And you shall tell your child on that day saying (leimor), 'It is because of what the Lord
did for me when I came out of Egypt." (Ex. 13:8) The word leimor is superfluous. Also it is not
necessary to add "on that day" since it already says, "because
of this" which the sages take to mean, at the time when the matzah and the
maror are placed before you. Why is it necessary to say, "On that day?"
When the Torah repeats the four Baruch expressions, it is telling us
that the Torah is speaking about four
educated people who are preachers and teachers of Torah and ethics. Each begins
his homily with a prayer of praise to God. They know that before one interprets Torah, one
begins with a prayer. However. one cannot necessarily rely on each of these
preachers or assume that they are righteous leaders. They are righteous,
intermediate, wicked and ignorant. If you want to distinguish who is wise and
righteous and who is wicked, you only have to know how each uses the word mah, "what," in his question
about Passover. By understand what is implied by this word, one can know what
is in the heart of the preacher.
There are many verses
in the Torah that use the word mah, such
as, "And now, O Israel, what (mah)
does the Lord you God demand of you? Only this: to fear the Lord your
God…" (Deut. 10:12) The one who chooses this mah, interprets both the commandments that define our relationship to
God, and those commandments that define our relationship to our fellow man.
Such a person is both wise and righteous.
This is what the author of the Haggadah means
when he says, Chacham "mah" hu
omer.
This can be translated as a statement: "The wise child is the one who says
mah." He not only explains commandments that define
interpersonal relations, but seeks to understand matters relating to a person's
relationship to God as well. That is why he asks, "Mah - what are the
testimonies, statutes and judgments." Sabbath, the holidays, fringes and Tefillin are "testimonies" These commandments are thus called
because they testify that God constantly renews His will to create. Other
commandments are called judgments because they are based on reason, including
all the commandments between a person and his fellow: not stealing or killing,
loving ones neighbor and similar mitzvot.
Finally there are statutes such as not mixing milk and meat, shatnez (not mixing linen and wool), the
prohibition against shaving with a single edge blade, the law of the red
heifer, and the prohibition against eating pork.
One can
tell from his homilies that he is righteous. Regarding such a person, the Mishnah says, "sit in the dust at
their feet and with thirst drink in their words." (Pirkei Avot 1:4) Ask
them about all the laws. The Haggadah
alludes to this when it says, "You must tell him all the detailed
regulations of Passover." That is, engage him in a discussion and ask him
about all the laws of Passover, from the most difficult to the easiest laws,
such as "don’t eat anything after the Afikomen."
Because he is a righteous person you can engage in a discussion with him and he
will guide you in an honest way because he reveres God. He has not exempted
himself from explaining even the simplest of the simple commandments.
Which "mah" does the wicked preacher use? He quotes the verse
from scripture, "What does this service mean to you?" (Exodus 12:26) In
other words, he poses the question to others and not to himself. He hasn’t
fulfilled the commandments in many years, so he asks, "You are still
performing commandments like matzah, maror, and the telling of the story of
the Exodus in our (modern) times? What does it mean to you?" Since he
explicitly removes himself from the community through his homily, he is considered
as one who denies the principles of faith. To such a person such one should pay
no heed nor should one associate oneself. One should not even respond to his
arguments and try to persuade him to change his point of view. His primary purpose
is to seduce you into becoming a heretic.
Rather, "One
should blunt his teeth," that is, one should distance oneself from him.
Insult him so he won't want to converse with you. Sayto him: "It is
because of that which God did for me when I went forth from Egypt: He would
have done this for me and not for the preacher, since his desire is to cause others
to sin through his sermons. Unlike us,
he no longer has the means to repent of his evil ways. Had we been in Egypt, we too might have sinned
by worshipping idols, but it would never have been our intention to inflame
others and cause them to transgress. Had we been in Egypt and repented, God
would have had compassion on us and
would have taken us out of Egypt. He would not have done this for you. Since your
intention was to cause others to sin, there would have been no way for you to
repent. Therefore, had you been in Egypt you would not have been redeemed."
Which "Mah" does the simple preacher use in his sermons? He says, Mah zot, "What is this." Because
he is confused and doubtful as to which opinion he should follow, right or left,
when he says "What is "this" (zot)," we do not know what his intention is. Does the word zot, "this," refer to the wicked preacher's question
"Mah haavodah hazot lachem, "What
is zot, "this" service to
you" or is it a reference to the wise preacher's question. For the wise
preacher, Torah is called zot, as in the expression: zot hatorah, "This is the Torah…"
It is your
responsibility to bring this teacher closer to the Torah, since he is doubtful as a result of his exploration of our
faith. It is his intention to follow whichever
group is stronger and more convincing. Therefore, speak to his heart and say to
him, "You and I are from the right group, the stronger group!" Quote
the verse to him, "'With a mighty hand God took us out of Egypt.' And tell
him "Had you been in Egypt, you would have been redeemed." Through
these words, he will be convinced and it will be more difficult for him turn
away from you. He will repent in his heart of his doubts and follow you with
his whole heart and find his way to the essence of faith which is the written
and the oral Torah.
The ones who doesn’t know how to ask is a
member of a fourth group. They do not know the difference between groups on the
left and the right. This one's education comes from the university[1]
and he has not learned a single letter of truth from our holy Torah. He doesn’t even know how to pray.
Yet it is his desire to use the Torah
'as a spade' (that is for self-aggrandizement) and to assume the leadership of
the community through the rabbinate. When he comes to preach to the masses, you
must bring him closer to you for his own good. Teach him a bit of Torah related to the most immediate
matters. In this way you will help him teach commandments regulating our
relationship to God, as it is written: "You shall tell your son on that
day." You should do this as soon as he comes from the university to serve as
a preacher. Tell him what to say to the
people "on that day," when the matzah
and the maror are before him. In that
way he will teach the people matters relating to our relationship with God.
Other matters relating to interpersonal relations are already well-known to him
from his university education. Therefore you only need to teach him about the
commandments between a person and God.
[1] I believe that Rabbi Bondi
is referring to those people whose knowledge of Judaism came from the
universities. By the end of the nineteenth century, Wissenschaft des Judentums,
the science of Judaism , would have been taught in some universities as would
the critical study of the Bible. The fourth preacher then knows about the
history of Judaism but knows little about Judaism from a theological point of
view.
No comments:
Post a Comment