The Wise Child's Question

The Wise Child's Question,

And the Haggadah's Answer

The four children in the Haggadah are based on four biblical passages in which a child asks a question and we are commanded to answer or in which we are simply told, "You shall tell your child on that day." But the Haggadah does not necessarily give the answer associated with each question in the Biblical passage. In the case of the wise child, the answer to his question (Deut.6:20) appears after the Mah Nishtanah, the four questions, and not in response to his query . Instead the Haggadah speaks about the obligation not to eat after the Afikomen. We  explore the reason for this particular answer to the wise child's question.

חכם מה הוא אומר וגו' עד אין מפטירין אחה"פ אפיקומן. קושיות העולם למאי הזכיר דווקא אין מפטירין כו' הזו היא אמירת הלכות הפסח? ויש לבאר לפי שהאב צריך למהר ולקצר כדי שלא יעבור זמן לקיים המצות יש מקום לבן לטעות ע"י מהירת האב שמקצר בתשובה, שאין מצוה להאריך בלילה הזה ביצ"מ ע"כ צריך האב לברר לבנו שמצוה להרבות לספר ביצ"מ בלילה הזה אך היא הנותנת מחמת שיש להרבות בהספור מתוך כך יעבור זמן המצית שהמצוה לאכול פסח מצה ומרור, ואמירת הלל הכל קודם חצות. ו ע''י הסיפור והשאלות ותשובות ומשא ומתן של ההגדה מחמת זה יאחר זמנו ע"כ יאמר בחחילה אנו מקיימין מצות אכילה. ואח"כ אספר לך הלכות הפסח על בוריו כראוי וזאת היא כוונת בעל הגדה ואף אתה אמור לו ר"ל מצוה עליך לאמר לו כהלכות הפסח. אך תיכף ומיד תודיע לו אין מפטירין כלשון הנפטר מחבירו ר''ל האב צריך לברר לבנו הוי יודע שאין אנו נפטרים לילך לישן אחר אכילת פסח לא כן בני אלא אפיקומן בלשון אפיק מן פירוש המתן בשאלתך עד שינוחו מאכילה ואז אספר לך כל הלכות פסח על בוריו וע"י תשובה הזאת מקיים האב המצוה להשיב.  לבנו ואפ"ה לא גרם לעבור הזמן. ועיין לקמן בקרא והגדת לבנך פירוש של''ה דמתרץ שם ג"כ בזה האופן.

ובאופן אחר יש לומר, חכם מה הוא אומר כו' קשה למה לא השיב לו התשובה הכתובה בתורה עבדים היינו ונו' ועוד מענין שאלת חכם משמע שרוצה שיברר לו התורה והוא השיב לו הלכות פסח איך נתברר לו בזה שאלתו. ועוד שמהלשון ואף אתה אמר לו משמע שהתשובה היא כפי שאלתו ועיקר קושיות העולם אמאי הזכיר דווקא אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. הזו היא אמירת הלכות פסח?

וכל זה יש לבאר בטוב טעם אחר שכבר השיב על קושיית מה נשתנה, עבדים היינו שהיא תשובת התורה ששם נאמר ויוציאנו י"א משם ביד חזקה ובזרוע נטויה, כדי לקבל  התורה שיש בהם עדות חקים ומשפטים, אם חפץ בנך החכם שתבחר לו מה העדות והחקים והמשפטים אל תאמר שאין חיוב  עליך לברר זאת מפני שהוא שלא מענינא דפסח. אל תאמר כן אלא כשתשוב לו ותספר ותברר לו כל הלכות פסח שם תמצא ששים מצות ובם נכלל ג''כ עדות חוקים ומשפטים שיש לך לברר מעניני דפסח מצות עדות שטעם עמם כגון פסח עצמו על שום שפסח על בתי בני ישראל וכדומה להם; מצות חקים, כגון ועצם לא תשברו בו וכדומה להם ; משפטים הם מצות שכליות שבין אדם לחבירו כגון ללמוד ולהורות את חבירו מה שלא ידע עדיין שע"ז אמר הכתוב והגדת לבניך וכדרשת חז''ל ע"פ ותורת חסד על לשונה זהו תורה של חסד ללמד את חברו תורה ונוסף על זה שאין לך אהבת רעים גדול מזה וממנה נתרבה השלום כי שלום רב לאוהבי תורתיך.

רק הוי זהיר מאחר שמצוה היא להשיב לבנו ע''כ שאלה ושאלה ותורתינו הקדושה אין חכלית ואין גבול להקיף אותה יוכל להיות כי הבן חכם. דור ושואל ע"כ מצוה ומצוה דפסח את טעמו להגיד בלילות של פסח וגם על האב מצוה להיות בעל תשובה. ומתוך כך יוכל למשוך הזמן עד שיאור היום ומתי יקיים מצות אכילת פסח מצה ומרור ושמחת יו''ט ואפילו בזמן הזה אכילת אפיקומן וכולן צריכין להיות קודם חצות ע"כ סידור בעהג"ד בזה הענין היינו כשתגיד לבנך הלכות פסח , אמור לו תחילה המצוה אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן וממילא הבן חכם כששומע מאביו זאת רוצה לידע זו המצוה של אין מפטירין על בורי' עם טעמו ונימוקו עמו ומתוך כך שאתה מספר לו ומבאר לו כל הדינים מאותה המצוה ע''י זאת שומע החכם ג''כ שצריך לאכול  אפיקומן קודם חצות כאשר לחכם עיניו בראשו ומבין דבר מתוך דבר ויירא ג"כ בנפשו פן יעבור הזמן ובא לידו ביטול המצוות וירף מלחקור עוד בכדי שלא יעבור הזמן. ולזאת מתכווין בעה''ג אף אתה אמור לו כפי שאלתו אמור לו כל הלכות הפסח ומתוכם תמצא לברר לו עדות חקים ומשפטים. אך הוי זהיר לומר לו בתחילה אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן כדי שלא תעבור הזמן מעשיות המצות וק''ל.

Translation

Ein Maftirin achar hapesach afikomen: Don’t take leave after the Pesach - Afikomen. Why do we mention the Afikomen when answering the wise child's question?

In order to finish the Seder ritual at the proper time, the parent might rush through the ceremony and abbreviate his explanations in order to finish at the allotted time. This might lead the child to think that we are not supposed to tell the story of the Exodus at length. Therefore, the parent should make it clear to his child that it is a commandment to devote sufficient time to the Exodus on this night. Still, one must l make sure to eat the Pesach, matzah and maror and recite Hallel before midnight.

Since the telling of the story and all the questions and answers might cause them to run late, the parent begins by saying, "We must fulfill the commandment of eating the Passover meal. Afterwards, I will tell you all about the laws of Passover in a more comprehensive manner. This is the intention of the author of the Haggadah when he says, "You are commanded to tell him all the laws of Passover, until  Ein maftirin achar haPesach afikomen: We won't take leave after the Pesach - Afikomen." The word maftirin, means to leave, as in niftar mei-chaveiro, taking leave of one's friend.

"We are taking leave of the Passover meal but not story and explanations after the Pesach offering. Instead, Afikomen, comes from the Aramaic word, afik - "Let us take leave from commenting on the Passover until we have finished eating and then I will tell you about all the laws of Passover and thus fulfill the commandment of answering your questions." In this way the child will not cause them to pause during the rituals.

Another explanation: There are a number of questions concerning the Haggadah's answer to the wise child.  First, why doesn’t the Haggadah give the Torah's answer to the wise child: "We were slaves to Pharaoh in Egypt and Adonai took us out  of Egypt with a mighty hand"? (Deut. 6:21)

Second, the wise child's question implies that he wants to clarify the meaning of the verses in the Torah; what is meant by testimonies, statutes and judgments; instead the Haggadah answers with the laws of Passover. How does the reference to the Afikomen answer his question?

Third, when the Haggadah says, "You shall even explain the laws of Passover," it implies that it is actually clarifying the different types of commandments about which the wise child asked: " How is this one law a clarification of all the laws of Passover?

These questions need clarification. Having recited Avadim Hayyinu, "We were slaves to Pharaoh," after Mah Nishtanah, the Torah goes on to say, 'Adonai took us out of Egypt with a strong hand and an outstretched arm.' The verses in Deuteronomy imply that God gave us the Torah so that we could live by its 'testimonies, statutes and judgments.' 'Testimonies, statutes and judgments,' does not apply to Passover alone.  If the wise child asks about the 'testimonies, statutes and judgments,' one should not say to him that there is no obligation to clarify such matters since these laws are not necessarily related to Passover. Rather when he asks, the father should answer him by clarifying the laws of Passover which includes at least sixty commandments. Among these commandments are testimonies, statutes and judgments. For instance, the law of the Passover offering is an edut, a testimony; it reminds us that God passed over the houses of the people of Israel. The law 'not to break the bones' of the Passover offering is a khok (khukkim), a statute. And Mishpatim are laws based on reason, such as commandments about how we treat others. The obligation to teach ones fellow Torah is a mishpat. We learn this from the sages: "'The Torah of kindness is upon her tongue.' (Proverbs 31:26) What is the Torah of kindness? When one teaches ones fellow Torah." Further, there is no greater love of one's fellow than teaching him Torah. One increases peace by teaching Torah as it says, For there is great peace for those who love Your Torah." (Psalms 119:165) 

One should answer the wise child but one must be cautious in doing so since there are no limits in grasping all of the Torah. The parent should explain to his child the reason for each and every commandment on Passover night. Since he might continue answering his child until daybreak and fail to fulfill the commandments of  Pesah, matzah and maror and rejoicing on the festival, (these mitzvot must be performed before midnight) the author of the Haggadah begins by having the father say to the wise child, "Nothing is to be eaten after the Afikomen." By teaching him this law first, the wise child will deduce that one must eat the Afikomen by the assigned time (before midnight). He will be careful not to draw out his question so that they fail to observe the mitzvot. This is what the author of the Haggadah means when he writes, " Even you shall explain…." Teach him all the laws of Passover. From them the wise child will clarify which commandments are "testimonies," "statutes," and "judgments." But, even so, be sure to begin by teaching him "Nothing is to be eaten after the Afikomen" in order that the time of performing the commandments not be missed.

Explanation

There is no reason to assume that Deuteronomy 6:20 is speaking about a "wise child" or that the question refers to Passover. Typical of the Midrash, the sages took the verse out of context and interpreted it in a unique way. The fact that this "child" asked about three types of commandments: testimonies, statutes and judgments led the sages to assume that this question was posed by perceptive person seeking to understand Torah in its various forms of expressions. The repetition of a question in several places led the sages to assume that there must be some meaning in the questions. In fact, the answer that the Torah gives clearly suggests that this is a question about the observance of the commandments in general and not about Passover: "We were slaves to Pharaoh in Egypt and the Lord freed us from Egypt with a mighty hand. The Lord wrought before our eyes marvelous and destructive signs before our eyes…and he freed us from there….Then God commanded us to observe these laws, to revere the Lord our God, for our lasting good, and for our survival as is now the  case." (Deut 6:21-25) There is no reason to assume that "these laws" refers to the Passover celebration.

Why answer the wise child's question by calling his attention to the Afikomen. The Afikomen came to replace the Passover offering; that is why it is consumed at the end of the Passover meal. In Deuteronomy verse, the wise child sought to understand the significance of the various laws of the Passover meal. According to Rabbi Bondi, by calling his attention to the Afikomen, we remind him that much as the purpose of the Seder should be to explain the Passover rituals, we are working on a dead line. The Afikomen (today the bit of matzah that is hidden away at the beginning of the Seder) must be eaten before midnight. As important as the learning on this night, we must commit to the ritual time frame of the Seder.

Rabbi Bondi offers a novel interpretation of the words "Ein maftirin achar haAfikomen. He understands the word maftirin as meaning to, "taking leave." He understands this as reassurance to the wise child. In effect, the parent says to the child, "There isn’t enough time to explain all the laws of the Passover right now because we have to finish before midnight. But don’t worry, we'll return to these matters after the meal and we'll explain all the law later on. Hold on to your questions; we won't take leave of our discussion after the Afikomen - we will continue to explain all the laws of Passover."

One final note about this passage from Rabbi Bondi's commentary. Rabbi Bondi gives an example of an edut - testimony, a law that serves as a historical remembrance, a khok, or a statute which is a law that does not have any type of rational explanation (we observe because it is a divine decree), and a mishpat or a  law that can be deduced from reason (natural law) and which usually has something to do with interpersonal relations (such as don’t steal, don’t kill). It is interesting to note that for Rabbi Bondi, study and teaching fall into this category. The study of Torah helps promote peace in the world and it is a source of hesed, kindness and compassion.

Baruch HaMakom: Four Blessings, Four Children

Baruch HaMakom:

Four Blessings, Four Children

The opening poem-prayer to the next section of the Haggadah, "Baruch Hamakom, " repeats the word Baruch  (praised or blessed) four times. We associate this word with the beginning of every blessing: before we eat, when we light the Sabbath candles,  when we sit in a sukkah etc. Rabbi Bondi understands these four expressions beginning Baruch as four blessings for four parts of the Seder - and the four cups of wine.

ברוך המקום ד' פעמים ברוך סידר בעל ההגדה נגד ד' חלקי הגדה המרומז בפתיחה למעלה בארבע כוסות חלק ( א ) על השעבוד כשם שמברכין על הטובה כך מברכין על הרעה וסידר הלשון ברוך המקום כי מלא כל הארץ כבודו והיי עמנו בגלות ע''ד עמו אנכי בצרה ( ב ) ברוך הוא על החירות ( ג ) ברוך שנחן תורה לעמו ישראל על עשיית המצות מצה מרור אפיקומן ( ד ) ברוך הוא על אמירת הלל. (הבן חכם שואל ואומר מה העדות והחקים ומשפטים אשר צוה י"א אתכם. שמעתי מאא"ז מהרא''נ שייער ז"ל אף שאמר בלשון אתכם מ"מ זה הבן לא כפר בעיקר כמו הרשע שאמר מה העבודה זאת לכם כלומר לכם ולא לו וזה אע"פ שאמר בלשון אתכם מ''מ הכניס עצמו אל הכלל באמרו ד' אלקינו ודקדק בלשונו שלא אמר אותנו כי הוא לא היה שם בשעת הציווי: עכ''ל.

פירוש אחר

ברוך המקום וגו' לפיכך אומר ד' פעמים ברוך כאשר כוונת ההגדה להודיע לבניו ספור יציאת מצרים ומצינו בתורה תשובות כנגד ד ' בנים לכל אחד מהם כפי טבעו וענינו חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול. כי הייתי סובר שדווקא לחכם חחוייב להשיב אבל לרשע לא, משום אל חען לכן אחר בעה"ג מחויב להשיב לכל אחד ואחד כפי שאלתו ואין לו להתרעם על חלקו שבנו רשע אך אדרבא אם אין ביכלחו להחזירו למוטב ויש לאדם צער מזה מ"מ צריך לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה וזהו ברוך המקום שאמר ד' פעמים ברוך כנגד כל אחד מארבעה הבנים ומלת אחד כוונתו על כל אחד ואחד צריך לברך המקום על זאת וח''ו להתרעם, אך לפירוש הראשון כוונת אחד כמו "הן " חכם הן רשע וכו'

Translation:

Praised is the Omnipresent: The author of the Haggadah recited the word baruch four times for the four parts of the Haggadah which are hinted at above in the introduction regarding the four cups of wine.

1.    Blessed is the Omnipresent ( literally, "the Place"): This is a blessing for the subjugation of Israel. Just as we are commanded to recite a blessing for good tidings, so we must recite a blessing for bad tidings as well. He chose the expression baruch hamakom, "Praised is the Omnipresent" because God's glory fills the who world - even when we are in exile, as it is written, "I will be with them in distress." (Psalms 91:15)

2.    Blessed is He:  This is a blessing for freedom.

3.    Blessed is the one who gave Torah to Israel: This blessing is for the performance of the commandments on Seder night: matzah, maror and the Afikomen.

4.    Blessed is He: for the recitation of Hallel.

(The wise son asks: "What is the meaning of these testimonies, statutes and judgments which the Lord has commanded you." I learned the following from my grandfather, Rabbi Avraham Naphtali Sheier: Even though the wise child uses the word YOU (etchem) he is not like the wicked child who denies the faith when he says, "What is this service to you" (lachem) This is interpreted to mean, "to you but not to him." Even though the wise child uses the word "you," he still includes himself in the  community of Israel when he says, "Which the Lord OUR God has commanded…"  the wise child implies that God did not say Commanded him because he was not present at the time of the command; therefore he says who commanded you.)

Another Interpertation

Praised is the Omnipresent: One says Baruch four times since it is the intention of the Haggadah for the parent to teach his child the story of the Exodus. We find answers in the Torah for four children, each with a different temperament: wise, wicked, simple and one who doesn’t know how to ask.

One might assume that one need only answer the wise child but not the wicked one, based on the verse, "Do not answer a dullard in accord with his folly." (Proverbs 26:4) But this is not the case. The author of the Haggadah teaches that one is obligated to answer every type of child, according to his question. One should not grumble about his portion because his child I wicked. Just the opposite; if the parent doesn’t have the ability to answer him sufficiently than this person has bigger problems. In any case one should say a blessing for the bad just as one does for the good. This is the meaning Praised is the Omnipresent which we recite four times, Baruch for each of the four children. The word echad (one - echad chacham, echad rasha…) implies that one must say a blessing for each and every one of them. Also, the word echad in this context implies "whether," as in, whether he is wise, wicked, simple or cannot ask.

Avadim Hayinu: There's No Shame in Being a Slave

Avadim Hayinu:  There's No Shame in Being a Slave

(And There's No Honor Either)

According to the Talmud we must recall the Exodus on Passover night by, "Beginning with praise and ending with praise." (Mishnah Pesahim 10:4) The Talmud offers two theories as to how we do this. According to Shmuel, one must begin the story with enslavement: "We were slaves in Egypt," and according to Rav one should begin by saying, "Long ago our ancestors worshipped idols." Samuel is more concerned with the political revolution while Rav was concerned with the journey to faith and Mount Sinai. Both beginnings appear in the Haggadah, but Rabbi Bondi wonders how we might understand slavery as disgrace

עבדים היינו מתחיל בגנות וקשה למ"ד שמתחיל מתחילה עובדי ע''ז שייך שפיר גנות חטא ע"ז אבל מה גנות היא שהיינו עבדים מה חטאו בכך וי"ל הגנות הוא משל לבן יחיד של מלך ב''וד שחטא בדבר שיש בו עונש מיתה או עונש חפיסת ברגל רק שהמלך מרחם עליו מפני שהוא בנו יחידו אך זכר לעונש צריך תמיד לתלות בבגדו דבר קטן מזהב שעשוי כשלשלת ברגל שיהיו תמיד לו לגנאי ישראל. דאיתא במדרש אתם מכרתם ליוסף לעבד חייכם בכל שנה תקראו עבדים כו' לעונש שתהא החטא תמיד בזכרונינו וזאת היא בננות שתחחילין עבדים היינו לפרעה. להגדיל גנות החטא מכירת יוסף.

ואלו לא הוציא וגו' רק א"ת אנו לא ראינו את השעבוד ולא נגאלנו והו' ראוי שלא יאמר כל זה אלא בשנת הגאולה לנגאלים ע"כ השיב לו, הגאולה ממצרים גם לנו הית' שאלו לא נגאלו, היינו אנחנו משעבדים לפרמה; זאת היא המשך ואלו וגו' עד במצרים.

וא"ת שאין זאת מצוה לספר אלא לתינוקות להודיעם מה שלא ידעו אבל מי שיודע זה אין צורך בהגדה זאת ע"כ אומרים אפילו כולנו חכמים ששמענו מאבותינו, אפילו כלנו נבונים להבין דבר מתוך דבר ולא צורך להאריך כל זאת כדי לפרש כל דבר ודבר, ואפילו כלנו זקנים וכבר שמענו זאת זה שנים רבות בכל פסח ופסח, ואפילו כולנו יודעים את התורה וכל יום אנו הוגים בתורה ומתוכ' אנו מספרים ביצ''מ וממילא ידענו כל זאת ושלא לצורך היא לשמוע עוד או לספר ההגדה על כל זה מצוה עלינו לספר ביצ"מ בלילה הזה על לחם עוני שעונין עליו דברים הרבה.

 ובוודאי, לשמוע דבר חידוש אין מצוה כ"כ שיש בטבע האדם להתעורר משינתן ולרוץ לשמוע דבר חדש משא"כ כשכבר שמע זאת כמה פעמים והיא ידוע לו ואפ"ה היא חביב עליו לשמוע ולספר מהן כאלו עדיין לא שמע כלל זאת היא עיקר המצוה כי זאת בוודאי לא יעשה רק עבור חבוב המצוה ולהתעורר בלב כדי להודות ולהלל ע''כ הנסים העוברים ולקיים המצוה בכל שנה ושנה כאלו היא חדשה. וזה הוא בוודאי משובח.

Translation:

We were slaves: We are supposed to begin telling the story of the Exodus by recalling Israel's disgrace. Yet this beginning, "We were slaves to pharaoh," is difficult according to those who say one should begin the telling with, "At first we were idolaters…" Idolatry is a more fitting example of disgrace. What disgrace is there saying that one was a slave?

The disgrace of slavery can be explained with the following parable: A king had only one son. The son committed serious transgression whose punishment should have been either death or expulsion. The king, however, took pity on him (and did not punish him) because he was his only child. Instead he  insisted that the son wear a gold chain as a reminder to him of his disgraceful behavior. The Midrash says: Because you sold Joseph to be a slave, by your lives, every year you will be called salves as a punishment for this sin forever. This is the disgrace with which we begin the Seder; we begin, "We were slaves to Pharaoh…" in order to magnify the sin of selling Joseph.

If God had not taken us out: A person might say, "We did not experience slavery nor were we redeemed; it is only proper for those who were redeemed at the time of the redemption." We answer by saying: "The redemption from Egypt was for us. For if they had not been redeemed we would still be subjugated to Pharaoh." This is the continuation of the passage: "If God had not taken our ancestors out then, we, our children and our children's children would still be subjugated to Pharaoh in Egypt,"

One might say that it is only a commandment to tell the story to children unfamiliar with it, but it should be unnecessary to retell the story to those familiar with it. Therefore we say, "Even if we were sages" (that is, we heard this from our ancestors); "even if we were all knowledgeable" (we have the ability to deduce one matter from another so there is no need to explain the story at length); "even if we were all elders" (we had already heard the story for many years, over many Passovers); "even if we all knew the Torah" (we were among those who study Torah and tell the story of the Exodus all the time) - and therefore one might think it is not necessary to listen to or tell the story on Passover - it is still a commandment for us to tell the story of the Exodus on this night, before the lechem oni, the bread over which we say (onim) many things.

Passover is not about new ideas:  Even though it is human nature to want to rush and hear something new, it is not necessary to hear new ideas regarding the Exodus on this night.  Even though we have heard this story many times and it is well known to us, the essence of the commandment is for the story to be beloved and to arouse the heart completely in order to inspire thanksgiving and praise for all the miracles which transpired on this day. One should perform this commandment each year as if it is completely new. This is certainly praiseworthy.

Explanation

Lechem Oni is usually translated as the bread of poverty. But the Talmud plays with this expression and suggests that the word oni (From the word oneh) also means to answer. Matzah is also the bread over which we offer many answers and words.

It is interesting that despite the importance the sages place on hiddushim, new interpretations of Torah, on Passover that is not the point of telling the story of the Exodus. We are not interested in coming up with new interpretations but telling the story with the same spirit that we would tell a story that one has never heard before. We hope to inspire praise and thanksgiving, and not to get caught up in the scholarly nuances of the text. That seems odd coming from a man who is writing a new commentary on the Haggadah.