What Does "Blunt his teeth" Mean?

Blunting His Teeth:

Denying the Wicked Child

There are almost as many translations of the expression hakei et shinav as there are translations of the Haggadah. We are told that when the wicked child asks, "What does this service mean to you," we should hakei et shinav. What does this mean: blunt his teeth, smack  him in the face, give him a caustic answer, make him feel uncomfortable? Rabbi Bondi offers another interpretation: deny him the delicious Passover offering! He bases this interpretation,  which he learned from his great grandfather, on a Midrash in Song of Songs Rabbah Rabbi Bondi quotes in the Midrash in its entirety in his commentary.

הלשון הקהה את שניו שמעתי מאדני א''ז מוהר''נ שייער ז''ל ששמע מאביו הגאון ר'

טעבלי שייער ז"ל פיריש על זה הלשון הקהה שקורין בל"א (שטומפף או אייליג) מפני שהרשע באמרו מה העבודה הזאת לכם הרי הוא בזדון לבו מבעט במצות ומבזה אותן הרי שקורא אכילת מצה ומרור עבודה והגם לו לעול ולמשא כאמרו מה העבודה הזאת לא כן על מצות אכילת פסח שנאכל מאכל שרים כי אינו נאכל אלא צלי וריחו נודף ולזה גם הוא מתאוה תאוה לאכול ממנו וידוע כשמונעים מאדם איזה מאכל טוב, בראותו שאוכלים המאכל ואינם נותנים לו אזי תקהינה שיניו מהצער.

ולזה מרמז בעהג"ד בזה הלשון כמו שהרשע הזה הוציא עצמו מן הכלל ומבזה המצות, ומ"מ הפסח מחמת שהוא טוב למאכל בוודאי, רוצה לטעום ג"כ ככל החבורה המקיימים מצות השי"ת לכן אף אתה הקהה את שיניו ואמור לו בעבור זה בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך ואנחנו מקיימים גם אכילת מרור בשביל זה עשה ד' לי בצאתי ממצרים לי ולא לו אלו היה שם לא היה נגאל והיה כלא היה בשלשת ימי אפילה כשאר חביריו שכלו שם: 

ויש לי להביא ראי' לדברי אא"ז מו''ה טעבלי שייער ז'ל ממדרש רבה שיר השירים. אמר ר' אבוה עד שמשה וישראל מסובין ואוכלים פסחיהם במצרים כבר הקדים הקב''ה שנאמר ויהי בחצי הלילה וד' הכה כל בכור בארץ מצרים הוא דעתי' דרב אבוה למימר סריי נתן ריחו מלמד שהיה ריחו של אותו הדם [ההרוגים של מצרים כמו שדרשו למכה מצרים בבכוריהם שמתחלה הבכורים הרגו בהם במצרים כדי שיניחו לישראל לצאת ולא ימיתו הבכורים ומזה הדם וגם ממיתת הבכורים עצמם הי'] קשה להם לישראל והופיע להם הקב''ה ריח טוב מבשמי גן עדן והיתה נפשם קוהא לאכול אמרו לו משה רבינו תן לנו מה נאכל אמר להם משה כך אמר לי הקב''ה כל בן נכר לא יאכל בו עמדו והפרישו הנכרים ביניהם והיתה נפשם קוהא לאכול אמרו 'לו משה רבינו תן לנו מה נאכל אמר להם כך אמר לי הקב''ה וכל עבד איש מקנת כסף ומלתה אותו אז יאכל בו עמדו ומלו את עבדיהם והיתה נפשם קוהא לאכול אמרו לו תן לנו מה נאכל אמר להם כך אמר לי הקב"ה סינטימום כל ערל לא יאכל בו מיד כל אחד ואחד נתן חרבו על ירכו ומל עצמו. מי מלן ר' ברכי' אמר משה ואהרן ויהושע אחד היה מוהל ואחד פורע ואחד משקה וע"י זאת נתערב דם פסח בדם מילה והקב''ה נוטל כל אחד ואחד ונשקו ומברכו כמו שנאמר ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי דם פםח ולם מילה. וסוף דבר נשמע אע"פ שנפשם קוהא לאכול ואפ"ה לא ניתן להם מפסח עד שקיימו שארי מצות ואף אתה צריך להתנהג מי שאינו רוצה לקיים שאר המצות גם מפסח לא תתן לו אלא הקהה את שיניו ודוק.

Translation

Regarding the expression, "Blunt his teeth" I heard the following explanation from my grandfather and teacher, Rabbi Avraham Naftali Sheier, of blessed memory, who heard it from his father, the master, Rabbi Tebele Sheier, of blessed memory: When the wicked child says, "What is this service to you" he shows his insolent rejection of and contempt for the commandments. For he calls the eating of matzah and maror avodah, "work," in the sense of  a burden when he says, "What is this avodah to you." But he doesn’t do the same regarding the Pesah offering, since it consumed in such a stately manor (grilled food was the preferred manner of cuisine for royalty), and its aroma is tempting. As a result he desires to partake of the Pesah offering. When one denies a person such good food and he sees others eating it while they refuse  to share it, one "blunts his teeth" as a way of aggravating him. 

The author of the Haggadah hints at this when he says that the wicked child, "removed himself from the community." The rasha did this by showing contempt for the commandments. However, he still desires to partake of the Passover offering for it certainly looks and smells is delicious. He wants to taste it like the rest of the gathering who are doing so in fulfillment of the commandments of the Holy One. Therefore, "blunt his teeth" (deny him the a portion). Instead, when the matzah and the maror are before you, say to him, "It because of this (the matzah and the maror) that God did this for me. I am fulfilling the commandment of eating bitter herbs for the sake of what God did for me when I went out of Egypt. If you had been in Egypt, you would not have been redeemed and would have disappeared during the three days of darkness like all of your fellows who were killed at that time. I found a textual proof for the interpretation of my grandfather and teacher, Rabbi Tebele Sheier in Shir HaShirim Rabbah, 1:12: 

Rabbi Abahu said, "While Moses  and the people of Israel were still eating the Passover offering in Egypt, the Holy One had already struck the Egyptians, as is written, "And it was about the middle of the night…" (Exodus 12). This is the meaning of the following verse according to Rabbi Abahu: "While the king was inclining on his couch, my nard (see below) gave forth its fragrance." (Song of Songs 1:12) The fragrance is a reference to aroma of the Passover offering that came to mask the smell of Egyptian blood.  The sages explain that, "the smiting of the Egyptians by their first born," (Psalms 136) refers to the killing of the elders by the first born of Egypt. When the elders refused to let the Israelites go free in order to save their first born children, the first born attacked them. So the smell of blood came from the death of the elders as well as the first born who died in any case during the tenth plague. The smell of death was so great en Egypt that God made the smell of the Passover offering as good as the aroma of the Garden of Eden. As  a result, the Israelites were dying to eat the Passover offering. They said to Moses, "Give us a bit of what you are eating!"  Moses answered: God has said to me, 'the foreigner may not eat it!' They then removed the  non-Israelites from their midst. They were still dying to try the Passover offering, so they said to Moses, "Give us a bit of what you are eating!"  Moses answered: God has said to me, Your slaves must be circumcised and then you may eat of the Passover offering. They immediately circumcised their servants. They were still ravenous for the Passover offering. They said to Moses, "Give us a bit of what you are eating!"  Moses answered: God has said to me quite succinctly, "The uncircumcised may not eat of it." Immediately the Israelites all took their knives and were ready to circumcise themselves.  Who actually performed the circumcision? Rabbi Berechiah said, Moses, Aaron and Joshua. One performed the circumcision, one drew out the drop of blood, and one poured the cup of wine. 

Thus, the blood of the Passover offering and the blood of circumcision mixed together. The Holy One took each of them and kissed each one as it is written. Now I passed by you and saw you wallowing in blood, and I said to you, 'you shall live by your blood,' yea, I said to you, You shall live by your blood. This is a reference to the blood o the Passover and the blood of circumcision. In the end even though they were all dying to eat the Passover offering, they could not have any until they fulfilled all the other commandments. The Passover was only given to those whose teeth were blunted by having to wait…

Explanation:

Before we get started you are probably wondering: what is a nard? Here is a definition: 1. spikenard another name for spikenard: 2. any of several plants, such as certain valerians, whose aromatic roots were formerly used in medicine. Doesn’t help? Simply put it is an aromatic plant or root.

The interpretation above contains a reference to one of those stranger Midrashim that they never taught you in religious school - for good reason. According to some of the sages, when the first born of Egypt realized that Moses threatened them for the final plague, they went to the elders and then to Pharaoh himself and begged them to allow the Israelites to leave Egypt. Apparently they elders of Egypt and Pharaoh considered this a good trade off - the death of all their first born in return to keep their slaves. The first born saw things differently. They immediately attacked the elders of the land. According to the Midrash, even before the tenth plague six hundred thousand Egyptians died in an act of civil disobedience. And in the end, the first born of Egypt died anyway.  

The land of Egypt was flowing with blood before and during the tenth plague. The blood of the elders, the first born of Egypt and the blood of circumcision of the Israelites who were coerced into circumcising themselves by the delicious aroma of the Passover offering. Moses denied them the offering until they all were finally circumcised. He understands "blunting their teeth" as, denying them the most delicious course of the meal.

the Wise Child Asks About the Oral Law

The Chacham Asks About the Oral Torah

Even though Rabbi Bondi has already offered a comprehensive explanation of the Midrash concerning the four children, he now returns and visits the text of each one separately, offering other interpretations of the text. This is not at all based on the four rabbis interpretation we have already seen. Rabbi Bondi believes that the Torah has seventy faces  and that there is more than one truth in Torah even when the "truths" contradict one another. The issue here is not so much that these different interpretations are contradictory as they are parallel interpretations that stand side by side.

ויש לעיין וכי שייך בן חכם שישאל על מה שכתוב בפירוש בתורה נייתי ספר ונחזה העדות והחקים והמשפטים וגם למה דקדק בלשונו לומר אתכם ולא אמר אותנו ואין לומר לפי שלא הי' שם בשעת הצווי הלא התור' היא ניהנ' ונכחב' לאבותינו ולנו עד עולם נמצא הציווי גם לנו היה והיה יותר טוב לכתוב בלשון אותנו ולא בלשון אתכם שלא יהי' פתחון פה לבע''ד לאמר כי גם החכם הוציא עצמו מן הכלל, ועוד קשה הא לשאר הג' בנים ישיב מקרא שכתוב בתורה יבתשובתו להחכם הניח הקרא דעבדים היינו והשיב לו ממתניתין אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן ונראה לתרץ דעיקר כוונת שאלת החכם על תורה שבע"פ היא הקבלה אשר קבל משה רבינו ע"ה מפי הגבורה ומסרה ליהושע איש מפי איש כי החכם בוודאי למד תורה שבכתב ועדיין אינו יודע הקבלה כי עדיין לא קבל מהתורה שבע"פ וזהו שאלתו במכוון מה העדות והחקים והמשפטים וכדי שלא תטעה בכוונת שאלתו שהוא שואל על העדות והחקים הכתובים בפירוש בתורה לכן הוסיף בשאלתו ואמר אשר צוה י''א אתכם היינו הצווי אשר מוטל עליכם ללמד את בניכם הקבלה שקבלתם ההלכות בע"פ וע"ז היה שאלת בן החכם אשר צוה י"א אתכם דווקא שתלמדו לבניכם מה שקבלתם מאביכם ומאבותיכם והיינו תושבע''פ ואף אתה אמור לו תשובה כפי שאלתו היינו ג"כ התשובה יהי' מצד הקבלה מחז"ל כי מה שהוזכר בתורה שבכתב בפירוש הרי כבר ידע ולא שאל מעולם ע''ז רק שתודיע לו ההלכות לכן אמור לו כהלכות ה פסח אין מפטירין וכו' והיינו טעמא ג''כ שבעהג"ד תפס דווקא ההלכה זאת דאין מפטירין מחמת שהחכם שאל על הג' מיני מצות עדות חקים ומשפטים ואתה רוצה להודיע לו שלש אלה על בוריו מצד הקבלה לכן תפס לו זאת ההלכה כי בה נכלל כל הג ' חלקי חילוקי מצות כי הטעם ראשון דאין מפטירין שלא יפיג טעם  הפסח וטעם המצה שהם מצות העדות. וטעם השני כמפורש בירושלמי משוס הכי נאכל על השובע כדי שלא יבוא לידי שבירת עצם שהיא המצות חקים והתשובה עצמ' אשר השיב לבן השואל היא נכלל' במצו' משפטים כי זה המצוה שצריך ללמד לבניו הוא ג''כ ממצות שכליות שנקראת משפטים:

Translation

The passage regarding the chacham needs further analysis. Since the wise one asked about something explicitly written in the Torah, why not just bring him the Torah and show him the testimonies, statutes and judgments. 

Further, why does he say "commanded YOU," rather than "commanded us." One can't argue that he said "YOU" because he wasn’t present at the time when the Torah was given. The Torah was written and given to our ancestors and to us for all time; therefore the commandments were addressed to everyone, including the chacham. It would have been better for the verse to say, "Which Lord our God commanded US." That way no one could accuse the chacham of removing himself from the community. 

Further, in the case of the other three children, the answer that is given in the Haggadah is taken from scripture, while in the case of the wise child, the scriptural answer, "We were slaves to Pharaoh," is left out and instead we answer is taken from the Mishnah, "One should not eat anything after the Afikomen." 

It seems that the wise child's answer wished to ask about the Oral Torah (Torah sh'baal peh) and the traditions which Moses received from God and passed on to Joshua by word of mouth. The wise child certainly knows the Written Torah but he hasn’t learned all of the oral traditions. This is his intention in asking: "What is the meaning of these testimonies, statutes and judgments?" To make it clear that he is not asking about things explicitly written in the Torah, he adds, "Which the Lord our God commanded you,"  that is, those commandments that were placed upon you to teach your children which you received orally. The wise child is saying, "Teach me the things that you received from your ancestors that were part of the Oral Torah." You must give him an answer that is appropriate with the intention of his question. The answer should come from tradition and not the explicit writings of the Torah: "One should not eat anything after the Afikomen." The author of the Haggadah chose this particular law because the wise child asked about the three types of mitzvot and it is possible to illustrate all three types of commandments in this law. Testimonies: the reason we don’t eat anything after the Afikomen is so the taste of the Pesah will not be adulterated and the taste of the matzah will remain with us as a reminder. Statutes: as explained elsewhere, it is necessary to eat the Passover offering when one has been satiated by the rest of the meal so that you don’t break the bones of the offering. This law from the Torah is a statute. Judgments: Answering the child's questions falls into the category of Mishpatim, judgments, or rational commandments.

Explanation:

If this child is "wise" why is it necessary for him to ask questions about "testimonies, statutes, and judgments that are explicitly stated in the Torah? He can simply read open a chumash and find the answers for himself.  Rabbi Bondi suggests that the wise child is asking about the traditions that were passed on from Sinai orally, and were not written down. Since he was not there he approaches his elders and asks them to teach him the tradition that he cannot find the answer for himself. He then suggest that the law of the Afikomen touches on all three of these categories. By the way the statement, "One may not eat after the Afikomen," is the final statement in the Mishnah in the tractate, Pesahim. As the quintessential work of the oral law, it is the perfect work for the elder to quote when teaching him the Torah sh'bal peh. By asking about the oral law and answering with this Mishnah, the wise child shows his acceptance of rabbinic tradition - something that was rejected by Reform Jews during the late nineteenth century.

The Four Types of Rabbis

The Four Types of Rabbis

This may be the most interesting passage in Rabbi Bondi's commentary. It certainly says a lot about the world in which he lived and the world in which we live as well. The four children are not children at all, according to Rabbi Bondi. They are four types of preachers or rabbis addressing their congregations. Each begins his sermon with a prayer (Baruch haMakom) and each delivers as message.  According to Rabbi Bondi, each one belongs to a different kat, a sect or a denomination. It doesn’t take a lot of imagination to realize that Rabbi Bondi is speaking about Orthodoxy, Reform and the nascent Conservative movements. The fourth speaker is not a rabbi but a well (but secularly) educated person who assumes the leadership of his congregation based on his general knowledge rather than his Jewish knowledge. 

ברוך המקום וגו' עד יכול מר"ח ת''ל ביום ההוא, כמה קושיות יש על מאמר הגדה זו א המשך ברוך הוא כנגד ד' בנים איך שייך זה לזה ב מה הוא מיותר הרי יכול לומר בקיצור חכם אומר רשע אומר תם אומר ג למה השיב לחכם דווקא מצוה זו אין מפטירין וכו' שהיא הקל בכל מצות הלכות פסח ד תשובת לבן הרשע לי ולא לו אלו היה שם לא הי' נגאל מנין לו זאת גם אנחנו במצרים עע''ג היינו אפ''ה גאלנו בתשובה וממילא גם זה הרשע אלו הי' שם בתוך צרת השעבוד במצרים היה ג"כ נגאל בתשובה ה בשאלת תם מה זאת למה סתם כך את דבריו שאי אפשר ע''י זאת להבין את כוונתו למה לא מפרש כוונתו כמו בשאר בנים. ו אמאי פתח לשאינו יודע לשאול דווקא הקרא והגדת לבנך וגו' ועוד קושיית של"ה לאמר היא מיותרת בהאי קרא והגדת לבנך וגו' וגם על הלימוד יכול מר''ח עד בעבור זה הקשו העולם ביום ההוא מיותר לפי שכבר כתוב  'בעבור זה'בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך א"כ למה לי ביום ההוא.

 

וליישב כל קושיית הנ"ל נראה לי דבעהג"ד מרמז ברוך המקום וגו' ד' פעמים ברוך כנגד ד' בנים בני דיעה דברה תורה ר"ל שהם דרשנים ודורשים להמוני עם מה דברי תורה ומוסר (ובלע"ז נקראים פרעדינער) ופותחים כולם בפתיחה בתפילה וברכה ושבח להש''י ודורשים הללו אף שיודעים לדרש וכולם פותחים הפתיחה קודם הדרשה בתפילה ושבח לשי"ת אפ"ה אין לסמוך עליהם שצדיקים גמורים המה כי גם בהם יש ד' כתות אחד חכם ואחד רשע ואחד תם ואחד שאינו ידוע לשאול. ר"ל צדיקים, בינונים, רשעים, וכת שלא יודעים מאומה כמו בהמוני עם , ואם אתה רוצה להבחין' מי החכם והצדיק ומי הרשע ומי התם ומי שאינו יודע לשאול בשביל שתדע מי לקרב ומי לרחק הוי יודע אשר רק תיבה אחד והיא תיבת  "מה" מספיק להבין תוכן לבב הדרשן כי יש כמה פסוקים בתורה אשר כתוב בהם "מה" ורק " מה" וזה שואל י"א מעמך כי אם ליראה ועתה מי בהם הבוחר (טעקסט) "מה" לדבר תורה ויראה והוא דורש גם במצות בין אדם למקום גם במצות בין אדם לחברו הוא צדיק וחכם וזה שאמר בעה"ג חכם "מה" הוא אומר ר"ל איזה " מה" הוא אומר ולפי שהחכם צדיק גמור לא רוצה לדרוש בדברים שבין אדם לחבירו בלבד, אלא שדורש גם בדברים שבין אדם למקום ע"כ בוחר הקרא " מה"  העדות והחקים והמשפטים ודורש מכולם. הן ממצות עדות כמצות שבת ומקראי קודש, ציצית ותפילין ודומה להן שהן עדות כי יש אלוה בעולם בורא ומחדש כרצונו. הן ממצות משפטים שהמה מצות שכליות כגון דברים שבין אדם לחבירו כמשפטי גניבה גזילה ורציחה אהבת רעים וכיוצא בהן והן ממצות חקים כבשר בחלב שעטנז גלוח בתער ופרה אדומה ואכילת חזיר והדומ' להן. ומתוך דרשותיו הוא ניכר שהוא צדיק גמור ועליו חנא במתניתין הוי שותה בצמא את דבריהם והוי מתאבק בעפר רגליהם ושואל לו כל הדינים וזאת מרמז: ואף אתה אמור לו כהלכות הפסח ר"ל שישא ויתן עמו ושואל לו כל דיני פסח אפילו הקלה שבמצות הפסח כגון אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן יוכל לשאל לו לישא וליתן עמו כי צדיק כזה מדריך לך בוודאי בדרך הישר שהרי מלא יראה פנימית ואין פוטר את עצמו אפילו ממצוה קלה שבקלות אם אין לו שורש ועיקר להפטר ממנה ע''כ יוכל לשאול לו אפי' על המצוה קלה אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן.

 רשע איזה "מה" הוא אומר לבחור לו עיקר הדרשה שקורין (בלע''ז טעקסט) והביא הקרא מה העבודה הזאת לכם ר"ל לכם היא השאלה מה היא העבודה הזאת ולא לו כי הוא בעצמו לא קיים את העבודה הזאת כבר כמה שנים אבל אתם עדיין עושין את המצות אפילו בזמנינו אתם מקיימים מצות מצה מרור וסיפור הגדה וכדומה להם מה העבודה הזאת לכם, ולפי שהוציא עצמו מן הכלל בפרהסיא בדרשותיו כפר בעיקר ולרשע כזה לא יעלה על דעתך להתחבר עמו ולהשיב לו בויכוח ולנצח אותו כדי להחזירו למוטב ואדרבא יוכל להיות להיפך שיפתה את לבך למינות כי זה עיקר ותכלית כוונתו. אלא ואף אתה הקהה את שיניו והרחק ממנו כדי שלא יכול לדבר אליך שום דבר מדרש המינות ואמור לו בעבור זה עשה ד ' לי בצאתי ממצרים לי ולא לו כי הוא רוצה להחטיא את הרבים בדרשותיו ואין מספיקין בידו לעשות תשובה בשלמא אנו נגאלנו אע"פ שהיינו רעים לעצמינו בחטא ע"ז. אך לא היי כוונתינו ח"ו להכעיס או לפתות אחרים לעבור את רצונו ע''כ כשזכינו אח''כ לשוב בתשונה שלימה לפני המקום ית"ש רחם עלינו והוציאנו משם אבל אתה כוונתך להחטיא הרבים ואין מיספיקין כו' ע"כ אלו היו שם לא הי' נגאל.

תם איזה "מה" , הוא אומר לבחור לעיקר הדרשה שקורין (בלע''ז טעקסט) ואיזה קרא הוא בוחר בדרשתיו מה זאת בשביל שהוא מבולבל בדעתו ומספקא לי' 'לאיזה צד יפנה לימין או לשמאל ע"כ סתם דבריו בדרשתו ואומר מה זאת ע"י התיבה זאת לא יוכלו לעמוד על אמיתת כוונתו הכת שמאל יוכלו לדרוש בדבריו ככונת הרשע שאומר ג"כ זאת מה העבודה הזאת לכם וכת הימין יוכל לדרוש בדבריו שרוצה לפרש התורה דנקרא זאת כדכתיב וזאת התורה ודורש זה מוטל עליך לקרבו כיון שהוא בעצמו ובדעתו מסופק בחקירת אמונתינו ובוודאי כוונתו היא לנטות לצד החזקה שידם על העליונה ע"כ מדבר על לבו כאלו הוא מצדינו צד הימין ואמור לו אני ואתה מכת החזקה ולכן ואמרת אליו הקרא בחזק יד הוציאנו ד' ממצרים ר''ל גם אתה אלו היית שם היית נגאל וע"י דברים האלה מתקרב בך ואי אפשר לו להעיז אח''כ לפנות ממך ובקל יעשה תשובה בלבו על הספיקות שהיו בדעתו עד עכשיו ויפנה בכל לבו לעיקר אמונתינו שהוא תורה שבכתב ותורה שבע"פ.

ושאינו יודע לשאול זאת היא כת הרביעי שאינם יודעים בין ימין ושמאל. שהי' על ישיבה שקורין (אוניפערזיטעט) לחקור וללמד בדברים חצונים ולא יליף אות אמת מתורתינו הקדושה וממש שלא יודע להתפלל ואפ"ה מתאווה להשתמש בתגא ולהנהיג ברבבנות וכשבא לדרוש ברבים וצריך לקרבך לצורך עצמו להתלמד ממך קצת ד''ת מענינא דיומא ובזה בע"כ את פתח לו מיד במצות שבין אדם למקום כמ"ש והגדת לבנך ביום ההוא ר"ל תיכף ומיד כשבא מאוניפערסיטעט להנהינ ברבנות ולדרוש להמון עם אז והגדת לבנך ביום ההוא לאמר להמוני עם בדרשה בעבור זה בשעה שיש מצה ומרור ר"ל לדרוש ברבים במצות שבינם למקום, מצה ומרור וספור הגדה וגם ללמדו מיד תורה שבע''פ יכול מר''ח ת"ל ביום ההוא וגו' מצה ומרור מונחים עד בשעה שיש מומ"מ לפניך אבל הדברים שבין אדם לחברו לדרוש בהם זאת כבר ידוע לו מאוניפערזיטעט רק אתה מחוייב ללמדו המצות שבינו למקום.

There are a number of questions which arise in this passage dealing with the 'four children' in the Haggadah:

1.   How is the beginning of this passage "Praised is the omnipresent"  connected with the continuation of the passage, the four children?

2.   In the introduction to each of the four children the word hu, is used:  chacham mah hu omer, "The wise child, what does he (hu) say, rasha mah hu omer, the wicked child, what does he (hu) say, etc. The word hu is superfluous in Hebrew grammar. It could have said: chacham, mah omer, rasha, mah omer, and so on. Why does this word appear in the text?

3.   Why does the Haggadah answer the wise child with the commandment, "Don’t eat after the Afikomen?" Isn't this the easiest of all the mitzvot to fulfill of the laws of Passover?

4.   From where does the Haggadah deduce the response to the wicked child: "To me, and not to you; had he been in Egypt, he wouldn’t have been redeemed ." We were also in Egypt and we were also idolaters, but we were redeemed from Egypt through repentance. If the wicked child had been present for the suffering of slavery he might have also been redeemed through repentance.

5.   The simple child's asks, "What is this?" Why is his question generic so that we cannot know what his intentions are in asking about the Seder, as we can know with the other children? 

6.   Why do we answer the child who does not know how to ask by interpreting the verse, "You shall tell your child on that day?"

7.   Furthermore, there are other questions about the verse with which we answer the child who doesn’t know how to ask, "And you shall tell your child on that day saying (leimor), 'It is because of what the Lord did for me when I came out of Egypt." (Ex. 13:8) The word leimor is superfluous. Also it is not necessary to add "on that day" since it already says, "because of this" which the sages take to mean, at the time when the matzah and the maror are placed before you. Why is it necessary to say, "On that day?" 

When the Torah repeats the four Baruch expressions, it is telling us that the Torah is speaking about four educated people who are preachers and teachers of Torah and ethics. Each begins his homily with a prayer of praise to God. They  know that before one interprets Torah, one begins with a prayer. However. one cannot necessarily rely on each of these preachers or assume that they are righteous leaders. They are righteous, intermediate, wicked and ignorant. If you want to distinguish who is wise and righteous and who is wicked, you only have to know how each uses the word mah, "what," in his question about Passover. By understand what is implied by this word, one can know what is in the heart of the preacher. 

There are many verses in the Torah that use the word mah, such as, "And now, O Israel, what (mah) does the Lord you God demand of you? Only this: to fear the Lord your God…" (Deut. 10:12) The one who chooses this mah, interprets both the commandments that define our relationship to God, and those commandments that define our relationship to our fellow man. Such a person is both wise and righteous.

This is what the author of the Haggadah means when he says, Chacham "mah" hu omer. This can be translated as a statement: "The wise child is the one who says mah."  He not only explains commandments that define interpersonal relations, but seeks to understand matters relating to a person's relationship to God as well. That is why he asks, "Mah  - what are the testimonies, statutes and judgments." Sabbath, the holidays, fringes and Tefillin are "testimonies" These commandments are thus called because they testify that God constantly renews His will to create. Other commandments are called judgments because they are based on reason, including all the commandments between a person and his fellow: not stealing or killing, loving ones neighbor and similar mitzvot. Finally there are statutes such as not mixing milk and meat, shatnez (not mixing linen and wool), the prohibition against shaving with a single edge blade, the law of the red heifer, and the prohibition against eating pork. 

One can tell from his homilies that he is righteous. Regarding such a person, the Mishnah says, "sit in the dust at their feet and with thirst drink in their words." (Pirkei Avot 1:4) Ask them about all the laws. The Haggadah alludes to this when it says, "You must tell him all the detailed regulations of Passover." That is, engage him in a discussion and ask him about all the laws of Passover, from the most difficult to the easiest laws, such as "don’t eat anything after the Afikomen." Because he is a righteous person you can engage in a discussion with him and he will guide you in an honest way because he reveres God. He has not exempted himself from explaining even the simplest of the simple commandments. 

Which "mah" does the wicked preacher use? He quotes the verse from scripture, "What does this service mean to you?" (Exodus 12:26) In other words, he poses the question to others and not to himself. He hasn’t fulfilled the commandments in many years, so he asks, "You are still performing commandments like matzah, maror, and the telling of the story of the Exodus in our (modern) times? What does it mean to you?" Since he explicitly removes himself from the community through his homily, he is considered as one who denies the principles of faith. To such a person such one should pay no heed nor should one associate oneself. One should not even respond to his arguments and try to persuade him to change his point of view. His primary purpose is to seduce you into becoming a heretic. 

Rather, "One should blunt his teeth," that is, one should distance oneself from him. Insult him so he won't want to converse with you. Sayto him: "It is because of that which God did for me when I went forth from Egypt: He would have done this for me and not for the preacher, since his desire is to cause others  to sin through his sermons. Unlike us, he no longer has the means to repent of his evil ways.  Had we been in Egypt, we too might have sinned by worshipping idols, but it would never have been our intention to inflame others and cause them to transgress. Had we been in Egypt and repented, God would have had compassion on us  and would have taken us out of Egypt. He would not have done this for you. Since your intention was to cause others to sin, there would have been no way for you to repent. Therefore, had you been in Egypt you would not have been redeemed."

Which "Mah" does the simple preacher use in his sermons? He says, Mah zot, "What is this." Because he is confused and doubtful as to which opinion he should follow, right or left, when he says "What is "this" (zot)," we do not know what his intention is.  Does the word zot, "this," refer to the wicked preacher's question "Mah haavodah hazot lachem, "What is zot, "this" service to you" or is it a reference to the wise preacher's question. For the wise preacher, Torah is called zot, as in the expression: zot hatorah, "This is the Torah…" 

It is your responsibility to bring this teacher closer to the Torah, since he is doubtful as a result of his exploration of our faith.  It is his intention to follow whichever group is stronger and more convincing. Therefore, speak to his heart and say to him, "You and I are from the right group, the stronger group!" Quote the verse to him, "'With a mighty hand God took us out of Egypt.' And tell him "Had you been in Egypt, you would have been redeemed." Through these words, he will be convinced and it will be more difficult for him turn away from you. He will repent in his heart of his doubts and follow you with his whole heart and find his way to the essence of faith which is the written and the oral Torah.

The ones who doesn’t know how to ask is a member of a fourth group. They do not know the difference between groups on the left and the right. This one's education comes from the university[1] and he has not learned a single letter of truth from our holy Torah. He doesn’t even know how to pray. Yet it is his desire to use the Torah 'as a spade' (that is for self-aggrandizement) and to assume the leadership of the community through the rabbinate. When he comes to preach to the masses, you must bring him closer to you for his own good. Teach him a bit of Torah related to the most immediate matters. In this way you will help him teach commandments regulating our relationship to God, as it is written: "You shall tell your son on that day." You should do this as soon as he comes from the university to serve as a preacher.  Tell him what to say to the people "on that day," when the matzah and the maror are before him. In that way he will teach the people matters relating to our relationship with God. Other matters relating to interpersonal relations are already well-known to him from his university education. Therefore you only need to teach him about the commandments between a person and God.

---

[1] I believe that Rabbi Bondi is referring to those people whose knowledge of Judaism came from the universities. By the end of the nineteenth century, Wissenschaft des Judentums, the science of Judaism , would have been taught in some universities as would the critical study of the Bible. The fourth preacher then knows about the history of Judaism but knows little about Judaism from a theological point of view.