Mah Nishtanah - Why are these questions so strange?

Mah Nistanah:

Why We Don’t Answer These Questions

In many commentaries on the Haggadah, we find the question of why we mention the four 'differences' but never explain, the specifics of "why this night is different from other nights. Rabbi Bondi offers a common explanation based on the commentary of Don Isaac Abarbanel, the Sephardic commentator.

מתנתין מזגו לו כוס שני וכאן הבן שואל לאביו. ואם אין דעת בבנו אביו מלמדו מה נשתנה. ברייתא תנו רבנן חכם בנו שאלו ואם אין חכם אשתו שואלתו ואם לאו הוא שואל את עצמו ואפילו שני ת"ח היודעים בהלכות פסח שואלין זה לזה מה נשתנה.

 עיקר כוונת השאלה היא מה שאנו נוהגין לעשות בלילה הזה היא סתירה; בראשון שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ ומצה וכל איש כפי רצונו העשיר חמץ ואם אין ידו משגת מצה ובלילה הזה כולו מצה אנו מראין כאלו כולנו אין ידינו משגת הן עשיר והן עני וצריכין לאכול לחם עוני. וכמו כן שאלה ב' שבכל הלילות שאר ירקות איש כפי רצונו ולילה הזה מרור וא"ת שמראין בהן זכר לשעבוד א''כ קשה למה מראין אח"כ בהיפוך ומטבילין ב' פעמים כעשירים וגם כולנו מסובים כבני חורין ומראין זכר לחירות והם תרתי דסתרי אהדדי וסתירת הדברים כזו קשה מאוד להבין לבן השואל

ומעתה תבין הא דלא השיב כהלכה על ד' שאלות של מה נשתנה. על כל שאלה ושאלה כפי ענינו. רק שהשיב בקיצור עבדים היינו על עיקר השאלה שהיא הסתירה דאנו מראין בשני שינויים הראשונים כעני שאין ידו משגת ז כר לשעבוד להראות דתחילה עבדים היינו לפרעה במצרים ואח"כ אנו מראין דבר והפכו לא די כעשיר בחירות אלא אפילו כבני מלכים מראין אותנו בהסיבה וטבול להראות ויוציאנו י"א משם ביד חזקה ובזרוע נטויה להעלות אותנו לבני מלכים שנאמר בני בכרי ישראל ואחר שהביא אותנו מן שפלות עבד שהיא מדריגה תחתונה מיד למדריגה העליונה לבני מלכים ע"כ מראין אנו ג''כ לזכרון לאכול מצה שהיא מדריגה תחתונה, בהסיבה שהיא מדריגה העליונה, ומרור שהיא מדריגה תחתונה בטבול שהיא מדריגה העליונה להראות הנס הגדול שהביא אוחנו מיד ממדריגה תחתונה שהיא עבדות למדרגה העליונה לבני מלכים. תו היא תשובה כללית על קושיות שאנו עושים תרתי דסתרי דבר והפוכו. אך עלכל פרט פרט אנו מספרים אח"כ הטעמים בהגדה מן וירד מצרימה וגו'פסח מצה ומרור וגו'*/**

*סתירת הלשוןגבי מלה כלו שמעתי מדוּייק היטב שבא ללמוד בלילה הזה מצה ולא חמץ משא"כ לגבי מרור דלאו דוקא מרור דלאחר אכילת מרור מותר לאכול גם שאר ירקות לא אמר כלו  מרור ולא כנוסחאות שכתוב גבי מרור ג''כ לשון כלו כי גבי מצה שייך לומר כלו לאפוקי חמץ דלא, אבל גבי מרור לא שייך לאפוקי שאר ירקות כי אין איסור לאכול גם שאר ירקות כנלע"ד.

**שמעתי מאא''ז מהר''ר שייער ז''ל אע"פ שעדיין לא טבלנו רק פעם אחת בכרפס הבן שואל למה מטבילין שני פעמים לפי שכבר הוא רואה בשולחן, החזרת והחרוסת, ובלא ספק לא יאכלו החזרת בלא טבול בחרוסת דאל"כ למה העמידו על השולחן. ולענ''ד נראה מהאי טעמא אינו שואל על החרוסת לפי שהוא בכלל שאלת למה מטבילין שתי פעמים, כרפס במי מלח ומרור בחרוסת. ועוד תירץ רשב"ץ שאין זה שאלה לתנוק בלבד אלא אף לחכם שהרי אם אין לו בן שואל לעצמו. ועל החרוסת אינו שואל כי אין זה שינוי שבכל הלילות אם רצה לטבל בחרוסת או בשאר דבר הרשות בידו והשאלה היא רק על שינוי שתי פעמים. והיינו טעמא ג"כ דאינו שואל על ד' כוסות שאף בכל הלילות יכול לשתות כן . ועוד שעדיין לא שתה אלא כוס אחד עכ"ל.

Translation

The Mishnah states: "Pour the second cup of wine. Here the son asks his father. If the son does not have knowledge, his father should teach him, Mah Nishtanah…" The Talmud then adds: "If the son is knowledgeable, he should ask his father; if not, the wife should ask her husband; if she is unable to do so, let him ask himself. If two scholars who know the laws of Passover (are celebrating Seder together), they should ask one another, Mah Nishtanah…" 

The essence of the Mah Nishtana is to inquire into why we perform contradictory customs on this night. The first question: Normally, the rich eat leavened bread and the poor eat matzah, each according to his financial capacity.  On this night, however, we all eat matzah as if we cannot afford leavened bread. Similarly, in the second question, we say that on other nights we eat whatever vegetables we want (each according to what he can afford) but tonight all of us eat bitter herbs. Lest one think we do these things solely as a reminder of slavery, we also do the opposite. We dip vegetables like the rich and lean like freemen. Thus, these two practices are symbols of freedom and affluence. The first two practices, then, contradict the second two practices. Such contradictory practices are difficult for the child to understand.

Now we can understand why we don’t answer each individual question in the Mah Nishtanah. Rather we offer a general answer to all the contradictory differences, "We were slaves." Through these practices, we show that first we were needy slaves to Pharaoh and later we not only became free but we became royalty, as reflected in the practices of dipping and leaning. God took us out of Egypt with a strong hand and an outstretched arm and elevated us to royalty, as it says, "Israel is my first born son." God took us quite suddenly from the lowest status as slaves to the highest status as princes. We go from matzah to dipping and from maror to leaning, to show the great miracle that God brought us from the lowly status of slavery to the royal status. Thus the answer is a more general one to the question of why we eat foods that symbolize our contradictory status. We don’t explain each symbol separately. Rather, we explain the reasons in the Haggadah, beginning with "And they went down to Egypt" (Deut. 26) to Pesach, Matzah and Maror. " 

Foot notes

*For the first question we say, "On all other nights we may eat hametz and matzah; on this night we eat only matzah," but for the second question, we say "On all other nights we may eat other vegetables; on this night (We eat) maror" Why do we add the word kulo, "only," here for the first question regarding matza but not for the bitter herbs? Eating bitter herbs doesn’t imply that we only bitter herbs. Once one has eaten the maror one is permitted to eat any other vegetables one wants. This is not the case for matzah. One eats matzah to the exclusion of hametz. 

I learned the following from my grandfather and teacher, Rabbi Sheier of blessed memory: Since we only dipped once, how can the child ask about dipping twice? Because he sees the hazeret and the haroset on the table and realizes that we are most definitely going to dip the hazeret in the haroset. This is also why he doesn’t ask about the haroset; it is included in the third question of the Mah Nishtanah. We dip twice: maror in salty water, and hazeret in haroset. It is unnecessary to ask specifically why we eat haroset since this is no different the rest of the year - one can eat haroset any time one wants. Similarly, we don’t ask about the four cups of wine since there is nothing prohibiting a person from drinking four cups of wine any time one wants. 

Explanation:

Rabbi Bondi doesn’t add new insights to our understanding of the Mah Nishtanah but he offers an eloquent explanation for a question frequently asked regarding this passage. The Haggadah follows the Mah Nishtanah with Avadim Hayyinu, "We were slaves to Pharaoh in the land of Egypt but the Lord our God took us out from there with a strong hand and an outstretched arm." One would have expected an explanation for each of the differences between Passover night and the rest of the year. His explanation (based on Abarbanel's commentary) is that these four differences are simply pointing to the larger theme of the Seder: the contrast between slavery and subjugation in Egypt and the freedom and liberation of the Exodus. This night is different because it calls our attention to the contrast between these two states of being. Later in the Seder we will answer these specific questions. 

It is interesting to note that originally there were only three statements in the Mah Nishtanah; they concerned the Passover offering (why roasted and not cooked), maror, and matzah. Over time the four statements or differences evolved into the statement that we now have. The original Mah Nishtanah, was directly connected to Rabban Gamliel's statement which comes at the end of Maggid: “One who has not explained three things at the Seder has not fulfilled his obligation.”  For Rabbi Bondi and Abarbanel, on the other hand, the “answer to the Mah Nishtanah follows immediately after the questions. They see Avadim Hayyinu as a thematic answer rather than a specific detailed answer to the details. 

One final note about the Mah Nishtanah halailah hazeh meko halailot: One could argue that Mah Nishtanah is not a question, or a set of questions, at all but a statement. Instead of “How is this night different from all other nights,” one could translate it, "How different is this night from all other nights!" The Mishnah is suggesting that if the child cannot ask for himself, then one should prompt him by pointing out the differences and saying to him saying, Mah Nishtanah, “How different is this night!” In that case we don’t need an answer to the questions at all! 

Rabbi Bondi's concludes this comment with two "footnotes," the first explaining the difference between the matzah and maror statements, and the second explaining how the child (or adult) could ask about why we dip twice when only one dipping has been performed. Why are these statements footnotes instead of part of the text? My guess is as good as yours!