The Wise Child's Question

The Wise Child's Question,

And the Haggadah's Answer

The four children in the Haggadah are based on four biblical passages in which a child asks a question and we are commanded to answer or in which we are simply told, "You shall tell your child on that day." But the Haggadah does not necessarily give the answer associated with each question in the Biblical passage. In the case of the wise child, the answer to his question (Deut.6:20) appears after the Mah Nishtanah, the four questions, and not in response to his query . Instead the Haggadah speaks about the obligation not to eat after the Afikomen. We  explore the reason for this particular answer to the wise child's question.

חכם מה הוא אומר וגו' עד אין מפטירין אחה"פ אפיקומן. קושיות העולם למאי הזכיר דווקא אין מפטירין כו' הזו היא אמירת הלכות הפסח? ויש לבאר לפי שהאב צריך למהר ולקצר כדי שלא יעבור זמן לקיים המצות יש מקום לבן לטעות ע"י מהירת האב שמקצר בתשובה, שאין מצוה להאריך בלילה הזה ביצ"מ ע"כ צריך האב לברר לבנו שמצוה להרבות לספר ביצ"מ בלילה הזה אך היא הנותנת מחמת שיש להרבות בהספור מתוך כך יעבור זמן המצית שהמצוה לאכול פסח מצה ומרור, ואמירת הלל הכל קודם חצות. ו ע''י הסיפור והשאלות ותשובות ומשא ומתן של ההגדה מחמת זה יאחר זמנו ע"כ יאמר בחחילה אנו מקיימין מצות אכילה. ואח"כ אספר לך הלכות הפסח על בוריו כראוי וזאת היא כוונת בעל הגדה ואף אתה אמור לו ר"ל מצוה עליך לאמר לו כהלכות הפסח. אך תיכף ומיד תודיע לו אין מפטירין כלשון הנפטר מחבירו ר''ל האב צריך לברר לבנו הוי יודע שאין אנו נפטרים לילך לישן אחר אכילת פסח לא כן בני אלא אפיקומן בלשון אפיק מן פירוש המתן בשאלתך עד שינוחו מאכילה ואז אספר לך כל הלכות פסח על בוריו וע"י תשובה הזאת מקיים האב המצוה להשיב.  לבנו ואפ"ה לא גרם לעבור הזמן. ועיין לקמן בקרא והגדת לבנך פירוש של''ה דמתרץ שם ג"כ בזה האופן.

ובאופן אחר יש לומר, חכם מה הוא אומר כו' קשה למה לא השיב לו התשובה הכתובה בתורה עבדים היינו ונו' ועוד מענין שאלת חכם משמע שרוצה שיברר לו התורה והוא השיב לו הלכות פסח איך נתברר לו בזה שאלתו. ועוד שמהלשון ואף אתה אמר לו משמע שהתשובה היא כפי שאלתו ועיקר קושיות העולם אמאי הזכיר דווקא אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. הזו היא אמירת הלכות פסח?

וכל זה יש לבאר בטוב טעם אחר שכבר השיב על קושיית מה נשתנה, עבדים היינו שהיא תשובת התורה ששם נאמר ויוציאנו י"א משם ביד חזקה ובזרוע נטויה, כדי לקבל  התורה שיש בהם עדות חקים ומשפטים, אם חפץ בנך החכם שתבחר לו מה העדות והחקים והמשפטים אל תאמר שאין חיוב  עליך לברר זאת מפני שהוא שלא מענינא דפסח. אל תאמר כן אלא כשתשוב לו ותספר ותברר לו כל הלכות פסח שם תמצא ששים מצות ובם נכלל ג''כ עדות חוקים ומשפטים שיש לך לברר מעניני דפסח מצות עדות שטעם עמם כגון פסח עצמו על שום שפסח על בתי בני ישראל וכדומה להם; מצות חקים, כגון ועצם לא תשברו בו וכדומה להם ; משפטים הם מצות שכליות שבין אדם לחבירו כגון ללמוד ולהורות את חבירו מה שלא ידע עדיין שע"ז אמר הכתוב והגדת לבניך וכדרשת חז''ל ע"פ ותורת חסד על לשונה זהו תורה של חסד ללמד את חברו תורה ונוסף על זה שאין לך אהבת רעים גדול מזה וממנה נתרבה השלום כי שלום רב לאוהבי תורתיך.

רק הוי זהיר מאחר שמצוה היא להשיב לבנו ע''כ שאלה ושאלה ותורתינו הקדושה אין חכלית ואין גבול להקיף אותה יוכל להיות כי הבן חכם. דור ושואל ע"כ מצוה ומצוה דפסח את טעמו להגיד בלילות של פסח וגם על האב מצוה להיות בעל תשובה. ומתוך כך יוכל למשוך הזמן עד שיאור היום ומתי יקיים מצות אכילת פסח מצה ומרור ושמחת יו''ט ואפילו בזמן הזה אכילת אפיקומן וכולן צריכין להיות קודם חצות ע"כ סידור בעהג"ד בזה הענין היינו כשתגיד לבנך הלכות פסח , אמור לו תחילה המצוה אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן וממילא הבן חכם כששומע מאביו זאת רוצה לידע זו המצוה של אין מפטירין על בורי' עם טעמו ונימוקו עמו ומתוך כך שאתה מספר לו ומבאר לו כל הדינים מאותה המצוה ע''י זאת שומע החכם ג''כ שצריך לאכול  אפיקומן קודם חצות כאשר לחכם עיניו בראשו ומבין דבר מתוך דבר ויירא ג"כ בנפשו פן יעבור הזמן ובא לידו ביטול המצוות וירף מלחקור עוד בכדי שלא יעבור הזמן. ולזאת מתכווין בעה''ג אף אתה אמור לו כפי שאלתו אמור לו כל הלכות הפסח ומתוכם תמצא לברר לו עדות חקים ומשפטים. אך הוי זהיר לומר לו בתחילה אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן כדי שלא תעבור הזמן מעשיות המצות וק''ל.

Translation

Ein Maftirin achar hapesach afikomen: Don’t take leave after the Pesach - Afikomen. Why do we mention the Afikomen when answering the wise child's question?

In order to finish the Seder ritual at the proper time, the parent might rush through the ceremony and abbreviate his explanations in order to finish at the allotted time. This might lead the child to think that we are not supposed to tell the story of the Exodus at length. Therefore, the parent should make it clear to his child that it is a commandment to devote sufficient time to the Exodus on this night. Still, one must l make sure to eat the Pesach, matzah and maror and recite Hallel before midnight.

Since the telling of the story and all the questions and answers might cause them to run late, the parent begins by saying, "We must fulfill the commandment of eating the Passover meal. Afterwards, I will tell you all about the laws of Passover in a more comprehensive manner. This is the intention of the author of the Haggadah when he says, "You are commanded to tell him all the laws of Passover, until  Ein maftirin achar haPesach afikomen: We won't take leave after the Pesach - Afikomen." The word maftirin, means to leave, as in niftar mei-chaveiro, taking leave of one's friend.

"We are taking leave of the Passover meal but not story and explanations after the Pesach offering. Instead, Afikomen, comes from the Aramaic word, afik - "Let us take leave from commenting on the Passover until we have finished eating and then I will tell you about all the laws of Passover and thus fulfill the commandment of answering your questions." In this way the child will not cause them to pause during the rituals.

Another explanation: There are a number of questions concerning the Haggadah's answer to the wise child.  First, why doesn’t the Haggadah give the Torah's answer to the wise child: "We were slaves to Pharaoh in Egypt and Adonai took us out  of Egypt with a mighty hand"? (Deut. 6:21)

Second, the wise child's question implies that he wants to clarify the meaning of the verses in the Torah; what is meant by testimonies, statutes and judgments; instead the Haggadah answers with the laws of Passover. How does the reference to the Afikomen answer his question?

Third, when the Haggadah says, "You shall even explain the laws of Passover," it implies that it is actually clarifying the different types of commandments about which the wise child asked: " How is this one law a clarification of all the laws of Passover?

These questions need clarification. Having recited Avadim Hayyinu, "We were slaves to Pharaoh," after Mah Nishtanah, the Torah goes on to say, 'Adonai took us out of Egypt with a strong hand and an outstretched arm.' The verses in Deuteronomy imply that God gave us the Torah so that we could live by its 'testimonies, statutes and judgments.' 'Testimonies, statutes and judgments,' does not apply to Passover alone.  If the wise child asks about the 'testimonies, statutes and judgments,' one should not say to him that there is no obligation to clarify such matters since these laws are not necessarily related to Passover. Rather when he asks, the father should answer him by clarifying the laws of Passover which includes at least sixty commandments. Among these commandments are testimonies, statutes and judgments. For instance, the law of the Passover offering is an edut, a testimony; it reminds us that God passed over the houses of the people of Israel. The law 'not to break the bones' of the Passover offering is a khok (khukkim), a statute. And Mishpatim are laws based on reason, such as commandments about how we treat others. The obligation to teach ones fellow Torah is a mishpat. We learn this from the sages: "'The Torah of kindness is upon her tongue.' (Proverbs 31:26) What is the Torah of kindness? When one teaches ones fellow Torah." Further, there is no greater love of one's fellow than teaching him Torah. One increases peace by teaching Torah as it says, For there is great peace for those who love Your Torah." (Psalms 119:165) 

One should answer the wise child but one must be cautious in doing so since there are no limits in grasping all of the Torah. The parent should explain to his child the reason for each and every commandment on Passover night. Since he might continue answering his child until daybreak and fail to fulfill the commandments of  Pesah, matzah and maror and rejoicing on the festival, (these mitzvot must be performed before midnight) the author of the Haggadah begins by having the father say to the wise child, "Nothing is to be eaten after the Afikomen." By teaching him this law first, the wise child will deduce that one must eat the Afikomen by the assigned time (before midnight). He will be careful not to draw out his question so that they fail to observe the mitzvot. This is what the author of the Haggadah means when he writes, " Even you shall explain…." Teach him all the laws of Passover. From them the wise child will clarify which commandments are "testimonies," "statutes," and "judgments." But, even so, be sure to begin by teaching him "Nothing is to be eaten after the Afikomen" in order that the time of performing the commandments not be missed.

Explanation

There is no reason to assume that Deuteronomy 6:20 is speaking about a "wise child" or that the question refers to Passover. Typical of the Midrash, the sages took the verse out of context and interpreted it in a unique way. The fact that this "child" asked about three types of commandments: testimonies, statutes and judgments led the sages to assume that this question was posed by perceptive person seeking to understand Torah in its various forms of expressions. The repetition of a question in several places led the sages to assume that there must be some meaning in the questions. In fact, the answer that the Torah gives clearly suggests that this is a question about the observance of the commandments in general and not about Passover: "We were slaves to Pharaoh in Egypt and the Lord freed us from Egypt with a mighty hand. The Lord wrought before our eyes marvelous and destructive signs before our eyes…and he freed us from there….Then God commanded us to observe these laws, to revere the Lord our God, for our lasting good, and for our survival as is now the  case." (Deut 6:21-25) There is no reason to assume that "these laws" refers to the Passover celebration.

Why answer the wise child's question by calling his attention to the Afikomen. The Afikomen came to replace the Passover offering; that is why it is consumed at the end of the Passover meal. In Deuteronomy verse, the wise child sought to understand the significance of the various laws of the Passover meal. According to Rabbi Bondi, by calling his attention to the Afikomen, we remind him that much as the purpose of the Seder should be to explain the Passover rituals, we are working on a dead line. The Afikomen (today the bit of matzah that is hidden away at the beginning of the Seder) must be eaten before midnight. As important as the learning on this night, we must commit to the ritual time frame of the Seder.

Rabbi Bondi offers a novel interpretation of the words "Ein maftirin achar haAfikomen. He understands the word maftirin as meaning to, "taking leave." He understands this as reassurance to the wise child. In effect, the parent says to the child, "There isn’t enough time to explain all the laws of the Passover right now because we have to finish before midnight. But don’t worry, we'll return to these matters after the meal and we'll explain all the law later on. Hold on to your questions; we won't take leave of our discussion after the Afikomen - we will continue to explain all the laws of Passover."

One final note about this passage from Rabbi Bondi's commentary. Rabbi Bondi gives an example of an edut - testimony, a law that serves as a historical remembrance, a khok, or a statute which is a law that does not have any type of rational explanation (we observe because it is a divine decree), and a mishpat or a  law that can be deduced from reason (natural law) and which usually has something to do with interpersonal relations (such as don’t steal, don’t kill). It is interesting to note that for Rabbi Bondi, study and teaching fall into this category. The study of Torah helps promote peace in the world and it is a source of hesed, kindness and compassion.